מורה הבחינה שרביעיית האחיות האלו תמיד רעבות. כשהם גילו את הסוד של האבא? לא יאמן…

זהו סיפור שמראה כיצד לפעמים אלו שאנחנו אוהבים הכי הרבה יכולים להכשיל אותנו והאנשים שאנחנו פחות מצפים מהם יכולים להרים אותנו למעלה כשאנחנו כושלים. רביעיית האחיות למשפחת לוצ'י הן רק בנות 19, אבל הם עברו כל כך הרבה. לביאנקה, מדיסון, טיפני ופריס לוצ'י היו חיים מושלמים שנראו כאילו נלקחו מסרט: בית עצום בברלי הילס, הורים מוצלים, ובריכת שחייה. מאחורי הקלעים של הזוהר הזה, המשפחה התפרקה. אביהם של הרביעייה היה אדם אלים ומתעלל. הוא הכה ודיכא את הבנות שלו, ואפילו שבר לאחת מהן את היד. החלק המטריד ביותר בסיפור היא העובדה שהאב השאיר את בנותיו רעבות וללא תשומת לב. הוא היה מאכיל ומטפל באחים שלהן. יום אחד, אמא שלהן אמרה להן שהיא יוצאת להביא להן מתנות…ולא חזרה לעולם.

כשהבנות היו בנות 11, הן אומצו ע"י משפחה אומנת. בכל פעם שהבנות – אשר הופרדו האחת מהשנייה – מצאו משפחה אומנת טובה יותר, האב היה מחבל בדבר. הוא היה מספר להורים המאמצים שלהן שהבנות היו נוראיות ומשכנע את ההורים שלא לאמץ אותן. למרות זאת, רביעיית לוצ'י היו איתנות בנפשן. גם ברגעים האפלים ביותר שלהן, זרים היו נוהגים בהן בנדריבות. המורים הבחינו שהן מגיעות רעבות בכל בוקר ומביאות להן ארוחת בוקר. כמה הורים מאמצים נהגו בהן כאילו היו הבנות שלהם. הצוות באותן משפחות אומנות טיפלו בהן במסירות. כעת האחיות משתפות את הסיפור שלהן כדי להראות שגם אם המשפחה לא בסביבה, הקהילה יכולה לדאוג ולסייע. הן אסירות תודה למערכת האימוץ ומשפחות האומנה בגלל שהן מאמינות שלא היו במקום בו הן נמצאות ללא העזרה שקיבלו.