לפני שנפטר, פרסם הבחור הזה את מילותיו האחרונות באינסטגרם. מה שכתב הוא הדבר העצוב והעמוק ביותר שתקראו

לפבלו ראאז ממרבלה שבספרד, היה חלום: ליהנות מהחיים ולהיות מאושר. אבל ב-26 למרץ, 2015, כשהוא היה רק בן 18, אובחן פבלו כחולה בלוקמיה. ביום ההוא, חייו של האתלט הצעיר השתנו לחלוטין…והעולם השתנה יחד איתו.

ברגע שאובחן, החל הסיוט: הוא נאלץ לעבור כמה סבבים של טיפולים כימותרפיים וניתוח להשתלת מח עצם. בית החולים היה לו כביתו החדש, מציאות עגמומית עבור גבר צעיר שהדאגות היחידות שלו היו צריכות להיות בחינות הסיום שלו.


אבל אז הופיע נצנוץ של תקווה: ניתוח מח העצם הצליח – והסרטן היה בנסיגה מלאה. אולי כעת יוכל לקבל את חייו בחזרה ולהמשיך לחלום על העתיד עם בת זוגתו, אנדריאה.


Siempre fuerte, siempre. Te invito a que pierdas o inviertas unos minutillos en leer esto. Tengo 20 años, a los 18 me diagnosticaron leucemia, me he dado varias quimioterapias y me he transplantado la medula. Después de unos 10 meses limpio me dicen que vuelvo a tener leucemia, por lo que hay que repetir el proceso, con la diferencia que esta vez no tengo donante de medula. Hay que buscar a fondo. Ya que el transplante ultimo fue de mi padre. Fue en vano. Perdí muchísimo peso , todo el pelo, semanas de fiebre continua, semanas sin comer, semanas vomitando , con morfina, me quede ciego durante dos meses y bueno muchas mas cosas que no vienen al caso. Ahora estoy ingresado de nuevo , al principio tuve mucho miedo cuando me dijeron que me tenia que enfrentar otra vez a lo mismo, imaginatelo! No quería venir al hospital, y hoy ya llevo mas de un mes ingresado. No me quejo la verdad. Cuando me he empezado a recuperar me ha venido una fiebre inesperada que hace que todo vaya mas lento( mi alta) y ahí sigue. Estoy a la espera de tener un donante compatible, por lo que hice un llamamiento a la gente para que se hiciera donante. No por hacerte donante me vas ayudar a mi(o si) pero colaborarás con la sociedad y no te cuesta nada, infórmate en google de como hacerlo si realmente estas interesado. Esta vez he perdido el miedo, he perdido el miedo a estar aquí , a morirme, a sufrir , a todo, será lo que tenga que ser, pero no ha sido fácil llegar a ese punto. La muerte no es triste, los triste es que la gente no sepa vivir y reconocerla. Cuando eres capaz de dejar atrás el pasado,dejando atrás miedos e inseguridades, es cuando puedes afrontar el presente. Conocimiento no es sabiduría, sabiduría es hacerlo. Un guerrero encuentra el amor en lo que hace. Un guerrero es frágil es su único coraje. La palabra coraje deriva de cor, corazón en latín. Tener coraje es sinónimo de echar el corazón por delante. Tener coraje no es no tener miedo, tener coraje es tener la valentía para afrontar ese miedo y actuar con el corazón. Tengamos coraje siempre. Seamos felices siempre #fuerzaraez #siemprefuerte #coraje #donamedula

A post shared by Pablo Ráez. (@srraez) on

10 חודשים לאחר מכן, למרבה הצער, ניצוץ התקווה נגדע כשהרופאים מסרו לו את החדשות הרעות: הלוקמיה חזרה, לכן עליו להתמודד עם כל העניין מחדש. מח העצם שתרום לו אביו לא הספיק אחרי הכל.

הפעם הדברים נראו גרועים יותר מבעבר והיה קשה יותר למצוא תורם. השעון תקתק והחיפוש אחר תורם מתאים המשיך. במקום לוותר על המאבק, פבלו החליט לקחת את המושכות לחייו בידיים שלו: הוא התחיל לשתף את המחשבות שלו ברשתות החברתיות והפעיל את #retounmillón (אתגר המיליון), שניסה להגיע למיליון תורמי מח עצם בספרד. לא די בכך שפבלו רצה להגיע למיליון תורמים, אלא ניסה גם להעלות את המודעות לחשיבות התרומה. "זה יהיה עצוב למות בגלל שלא מצא לי תורם בזמן שכולם יכולים להגביר את הסיכויים לחיים, עבורי ועבור כל מי שזקוק להשתלת מח עצם".

לפני שנפטר, פרסם הבחור הזה את מילותיו האחרונות באינסטגרם. מה שכתב הוא הדבר העצוב והעמוק ביותר שתקראו.

יום אחרי יום נלחם פבלו בגבורה במחלה, כשהוא משתדל לחייך ומשתף את מחשבותיו העמוקות ביותר על החיים ועל המוות. מאמציו העלו את תרומות מח העצם ב-1000% בספרד. כל העיניים היו נשואות ל"גלדיאטור" כפי שהוא קרא לעצמו. העוקבים שלו, יותר מחצי מיליון באינסטגרם, הריעו לו בכל שלב בדרך.

ואז, באוקטובר 2016, פבלו קיבל קצת חדשות טובות: נמצא תורם נוסף עבורו. שוב הייתה תקווה והפחד שהטריד אותו מאז האבחון החל להיעלם. "הם שאלו אותי איפה אני מוצא את הכוח הזה, הרצון הזה לחיות, איך אני כל הזמן מחייך למרות הקשיים. אני לא פוחד מהמוות ואני חופשי, משם מגיע הכוח שלי. כשאתה מפסיק לפחד אתה חופשי", כתב באחד הפוסטים שלו בפייסבוק.

לפני שנפטר, פרסם הבחור הזה את מילותיו האחרונות באינסטגרם. מה שכתב הוא הדבר העצוב והעמוק ביותר שתקראו.

אבל למרות המאבק הנועז שלו, לגורל היו תכניות אחרות עבורו. כשההשתלה השנייה לא עבדה גם כן, פבלו ידע שהוא ימות בקרוב. אבל הוא לא נתן לאומץ והחוזק שלו להתערער והמשיך ללחום עד הסוף. ביום שבת האחרון, ה-25 בפברואר 2017, כשהוא רק בן 20, פבלו נהרג.

בפוסט הזה באינסטגרם תוכלו לקרוא את המחשבות האחרונות שלו לפני שמת…

He tenido una reflexión que me gustaría compartir con vosotros. Vivimos en un sistema de vida en el que trabajamos y ganamos dinero por tiempo, es decir vivimos por y para el tiempo. Vivimos esclavos de este sistema que se basa en la pura burocracia. El planeta se está degenerando poco a poco, lo estamos destruyendo, derretimos los polos, producimos sin control,provocamos guerras, asesinamos personas y un largo etcétera que hacen que este mundo alcance su fin y todo esto lo estamos produciendo por dinero. No somos felices con lo que tenemos, siempre queremos más. La vida se debe basar en lo básico que se necesita y vivir en un sistema que realmente mire por cada persona y por cuidar este impresionante planeta lleno de belleza. Tenemos que ser más felices y ver realmente lo que estamos haciendo por y para el mundo,tenemos que empezar a darnos cuenta de la importancia que tienen realmente las cosas y valorar las verdaderamente importante. Demos más amor, primero a uno mismo y después a el mundo. Hasta que no te quieres a ti mismo no puedes querer a los demás. Demos más sonrisas, demos más abrazos, demos más paz , demos la mejor versión de nosotros mismos. Demos gracias a la vida por darnos el gran lujo de poder despertarnos cada mañana , seamos más agradecidos. ??❤

A post shared by Pablo Ráez. (@srraez) on

"חשבתי על משהו שהייתי רוצה לשתף אתכם. אנחנו חיים בחברה בה אנחנו עובדים ומרוויחים כסף בעבור הזמן שלנו, ופירוש הדבר הוא שאנחנו חיים על פי הזמן ובהתאם לו. אנחנו חיים כמו עבדים במערכת הזו המבוססת על בירוקרטיה טהורה. העולם מידרדר לאט, אנחנו הורסים אותו: אנחנו ממסים את הקטבים, מייצרים ללא היכר, גורמים למלחמות, הורגים אנשים ועושים הרבה יותר מזה כדי להביא את העולם אל קיצו, וכולנו עושים את זה בגלל כסף. אנחנו לא מאושרים עם מה שיש לנו, ואנחנו תמיד רוצים עוד. יש לחיות את החיים בפשטות והמערכת צריכה לדאוג לכל אדם ולכוכב הלכת הנפלא שלנו. אנחנו צריכים להיות שמחים יותר ולראות מה אנחנו עושים עבור העולם, עלינו להתחיל להבין מה חשוב באמת ולהתחיל להעריך את זה. אנחנו צריכים לאהוב יותר, ראשית את עצמנו ואחר כך את העולם. אתם צריכים לאהוב את עצמכם לפני שאתם יכולים לאהוב אחרים. בוא נחייך יותר, ניתן יותר חיבוקים, יותר שלום; בואו נהיה הגרסה הטובה ביותר של עצמנו. בואו נהיה אסירי תודה לחיים שנתנו לו את הפאר בלהתעורר בכל בוקר, בואו נהיה אסירי תודה".

בני המשפחה והחברים שלו לא היו היחידים שמותו הביא עליהם אסון. מפורסמים ספרדים רבים, כמו גם התקשורת, ערכה מחווה לזכרו. ב-28 לפברואר, פבלו אמור היה לקבל את מדליית העיר של מרבלה על כך ששימש דוגמה ומודל לחיקוי. כעת זוהי מדליה שלא יראה לעולם, אבל כזו שיש לה יותר משמעות מאי פעם.

בפוסט האחרון באינסטגרם כותב פבלו: "המוות הוא חלק מהחיים, וככזה יש לאהוב אותו ולא לפחד ממנו". אנדריאה, ארוסתו של פבלו, שלה הציע נישואין חודשים ספורים קודם לכם, עמדה לצדו גם בזמנים הקשים.

"אני אוהב אותך אנדריאה אבל לא די בכך, אני גם חי את החיים במלואם. לא משנה מה יקרה לי, זו תהיה מתנה שהחיים נתנו לי. תודה לחיים ולך אנדריאה".

במהלך אותם שנים הוא נלחם מבלי להתעייף. פבלו הותיר את החותם שלו לא רק בלבבותיהם של בני משפחתו וחבריו, אלא גם בלבבותיהם של כל המדינה. הוא דוגמה לאומץ, השראה, טוב לב וחוזק למרות כל הקשיים. הוא לא נלחם רק עבור עצמו – הוא נלחם בשביל כולם. תודה לך, פבלו, על מי שאתה. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.