בפעם האחרונה, הילד הזה בן ה-4 פותח את עיניו ולוחש ארבע מילים. אף אחד לא יכול לעצור את הדמעות

אימא אחת תושבת מרילנד נאלצה להתמודד עם הסיוט הגדול ביותר איתו יכול הורה לתמודד. זה התחיל כשבנה בן השנתיים, נולן, סבל מאף סתום. בהתחלה הם חשבו שזו סתם נזלת, אבל המצב הלך והחריף עד שהוא לא הצליח לנשום. אז, חשף צילום CT את האמת האיומה: נולן, שהיה אז רק בן 3, סבל מרבדומיוסרקומה, סרטן מסוג אלים ונדיר מאוד.


במהרה התברר שימיו של נולן הקטן ספורים. הוא נלחם, אך לשווא. לאחר שנה וחצי, נפטר נולן בזרועותיו של אמו. בעודה מתמודדת עם האבל עקב מות בנה, היא שיתפה פוסט מרגש ומצמרר בפייסבוק. היא תיארה את השעות האחרונות לאחר שהצוות הרפואי הסביר לה כמה נורא המצב.


"הרבדומיוסרקומה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. היא הסבירה שבאותו הזמן לא הרגישה כאילו ניתן היה לטפל בסרטן ממנו סבל מאחר והסרטן פיתח עמידות לכל סוגי הטיפולים שניסו והתכנית הייתה לאפשר לו לחיות את ימיו האחרונים בשלווה מאחר ומצבו הידרדר במהירות.

לאחר זמן מה, הרגעתי את עצמי וניגשתי לחדרו של נולן. הוא ישב על ה'כיסא האדום של אימא' וצפה ביוטיוב בטאבלט שלו. ישבתי איתו, השענתי את ראשו נגד ראשי וזו השיחה שהתנהלה בינינו:

אני: פוט, עדיין כואב לנשום נכון?
נולן: ובכןןןןן….כן
אני: כואב לך ממש נכון מותק?
נולן (מביט מטה): כן
אני: פוט, כל עניין הסרטן הזה מבאס. אתה לא חייב להילחם יותר
נולן: (באושר טהור) אני לא??!! אבל אני נלחם בשבילך אימא!!!
אני: לא פוט!! זה מה שאתה עושה?? נלחם בשביל אמא??
נולן: כאילו דהה!!
אני: נולן ריי, מה העבודה של אימא?
נולן: לשמור עלי (מחייך חיוך רחב)
אני: מותק…אני לא יכולה לעשות את זה פה יותר. הדרך היחידה לשמור עליך בטוח היא בגן העדן (הלב שלי נשבר לרסיסים)
נולן: אזזזז אני אלך לגן עדן ואשחק עד שתבואי! עד תבואי נכון?
אני: לחלוטין!! לא תוכל להיפטר מאימא בקלות כזו!!
נולן: תודה לך אימא!! אני אלך לשחק עם האנטר, בריילי והנרי.

ביום הבא הוא נח, וישן ברוב הימים שלאחר מכן. כשהוא התעורר הרכב שלנו היה עמוס והנעליים שלו היו בידיי כדי לקחת אותו איתי הביתה באותו הערב. כל שרצינו היה ערב אחד נוסף יחד. אבל כשהוא התעורר, הוא שם את ראשו על שלי בעדינות ואמר, 'אמא, זה בסדר. בואי נישאר פה בסדר?' הגיבור שלי בן ה-4 ניסה להקל עלי ככל שיכל…

בערך ב-9:00 בערב…שאלתי את נולן אם אני יכולה להיכנס למקלחת, מאחר ולא הרשיתי לעצמי לעזוב אותו מבלי שיהיה לצדי כל הזמן. הוא אמר, 'ממממ, בסדר אימא. תגידי לדוד כריס שיבוא לשבת איתי ואני אסתובב לכיוון הזה כדי שאוכל לראות אותך. עמדתי בדלת חדר האמבטיה, הסתובבתי אליו ואמרתי, 'תמשיך להסתכל לכאן פוט, אצא בעוד שתי שניות'. הוא חייך אלי. סגרתי את דלת חדר האמבטיה. הם אמרו שברגע בו נסגרה דלת חדר האמבטיה הוא עצם את עיניו ונכנס לשינה עמוקה, זו הייתה תחילת סוף חייו.

כשפתחתי את דלת חדר האמבטיה, הצוות שלו הקיף את מיטתו וכל הראשים נפנו להביט בי עם דמעות בעיניהם. הם אמרו, 'רות, הוא ישן עמוק. הוא לא יכול להרגיש דבר'. הנשימות שלו היה שטחיות מאוד, הריאה הימנית שלו התמוטטה והחמצן נפל.

רצתי וקפצתי למיטה יחד איתו, שמתי את ידי על פניו. אז התרחש נס שמעולם לא אשכח…

המלאך שלי לקח נשימה, פתח את עיניו, חייך ואמר 'אני אוהב אותך אימא', סובב את ראשו אלי ובשעה 11:54 נפטר נולן כשאני מזמזמת באוזניו את השיר 'אתה קרן האור שלי'.

" הוא התעורר מהקומה ואמר שהוא אוהב אותי כשחיוך גדול מרוח על פניו!"

תוכלו לקרוא את הסיפור המלא פה:

החוויה המרגשת נגעה ללבם של אנשים רבים מסביב לעולם. כשאימהות קראו לילדים שלהם בשם "מלאך", הסיפור הזה מכיל כמה עקרונות מפתח לגבי הכוונה שלהן. לילדים יש עומק סמוי ולב גדול.

זה היה אמיץ מאוד מצדה של רות לחשוף את הרגעים הללו – של הילד המתוק הזה, אבדן החיים העצוב שלו, והאהבה יוצאת הדופן בין הילד הזה ואמו.