האישה ההריוניות הזו הייתה חייבת להשתין, אבל הרופאים לא הניחו לה. במהלך צילום האולטרה-סאונד, החווירו פניה של הבחורה הזו בת ה-25

אמילי כריסטין פאובר ובעלה דילן ציפו לתינוק הראשון. הבחורה בת ה-25 מלואיזיאנה הייתה בשבוע השמיני להריונה כשהלכה לעשות צילום אולטרה-סאונד. אבל כשהיא ראתה את התמונה של תינוקה שטרם נולד על המסך, היא ידעה מיד שמשהו לא בסדר. אמילי תיראה את החוויה שלה בפוסט בפייסבוק.


"הייתי חייבת להשתין אבל הם לא הניחו לי ללכת. הם אמרו שעל השלפוחית שלי להתמלא כדי שיוכלו לראות את התינוק במהלך צילום האולטרה-סאונד. אני זוכרת שהרגשתי מתוסכלת לא רק בגלל השלפוחית שלי, אלא בגלל שהיה עלי למלא ניירת בת 50 עמודים לפני שיכולתי לרוקן את השלפוחית שלי ולראות את התינוק, לו חיכיתי שמונה שבועות.


לבסוף ניגשתי לחדר האחורי שם כולם קיבלו אותי בחיוך בגלל שהשמחה הכרוכה בנשיאת ילד היא מדבקת. צילום האולטרה-סאונד החל וראיתי את התמונות מול עיני. הלב שלי פעם בחוזקה. זה היה מרגש!

זה היה יום שבעלי ואני חיכינו לו זמן רב, מעל שנה.

אבל התמונות היו שונות מאלו שחברותיי פירסמו בפייסבוק שלהן, משהו השתבש.

לא ראיתי כלום כי הגוף שלי היה מרחק שעות בלבד מהפלה.

טכנאית האולטרה-סאונד הייתה שקטה ואני ידעתי. היא עזב את החדר ובעלי מיהר לנחם אותי ואמר ש'הכל יהיה בסדר'.
אבל אל תאמרו למישהי שראתה מאות תמונות אולטרה-סאונד, שחיפשה באינסטגרם #8weeks כדי לראות כיצד נראה התינוק שלה עכשיו.

ידעתי שמשהו לא בסדר.

אני זוכרת שפחדתי לבכות. לא הרגשתי כאילו מגיע לי לבכות בגלל ש'ההיריון היה רק בשלבים הראשונים', ו'שזה קורה כל הזמן'.

אני זוכרת שעצרתי את הדמעות שלי בכל מאודי ולא יכולתי להביט לבעלי בעיניים בגלל שידעתי שהכאב שלו ישבור אותי.

נשלחתי הביתה כדי להניח לגוף שלי לפעול באופן טבעי, וזה מה שעשיתי. הרגשתי הכל אבל לא היה שום דבר שיכולתי לעשות. הרופאה שלי לא הניחה לי ללכת מבלי להזהיר אותי לגבי כל תרחיש אפשרי. אבל מה שהיא לא הזהירה אותי מפני היה מה שקורה אחרי שיברון הלב והכאב הראשוניים.

היא לא אמרה לי שהגוף שלי יאותת לי, שבועות אחרי, ש'הוא מנקה את עצמו'. היא לא רצתה לספר לי שאני הולכת לראות את בעלי מייבב. היא לא אמרה לי כמה קשה זה יהיה לספר לאימא שלי מה קרה. היא לא אמרה לי שהגוף שלי ימשיך לחשוב שהוא בהיריון שבועות אחרי. היא לאמרה לי כמה קשה יהיה לספר לאנשים שאני בסדר, למרות שאני לא. היא לא אמרה לי שזה יהפוך אותי לאדם קנאי בן לילה. היא לא אמרה לי כמה קשה תהיה השאלה, 'מתי את מתכוונת להביא ילדים?'. והיא לא אמרה לי כמה קשה יהיה לאבד מישהו שמעולם לא הכרתי.

אבל היא אמרה לי שזה בסדר לבכות ושאני לא לבד.

הפלות הן אכן עניין נפוץ מעוד, למעשה, אחת מכל 4 נשים חוות הפלה טבעית; אבל אל תניחו לזה לבלבל אתכם בעניין הכאב. למרות שהסטטיסטיקה גדולה, אני מרגישה בודדה ולקח לי זמן להבין מדוע: כי אף אחד לא מדבר על זה.

רק עד שהתחלתי לדבר על כך עם החברים ובני המשפחה שלי הבנתי שאני לא לבד. שאימא שלי, דודתי, אחותי, חברתה הטובה של אחותי – כולם חוו את שברון הלב והכאב הזה, שברון לב וכאב שאני לא מאחלת לאויבים הגרועים ביותר שלי.

אנשים עשויים לטעות מדוע אני בוחרת לדבר על כך אפילו חודשים לאחר המקרה, אבל זו המציאות הכואבת שגורמת לזמן לא לרפא את הפצעים כך שאני מקווה לשתף את הסיפור שלי, וזה יעזור לתהליך ההחלמה. אני לא מחפשת רחמים ואני לא מחפשת אחר תשובות. אני משתפת את זה כדי שאולי אישה אחת תרגיש פחות בודדה וזה ישמש כתזכורת או מסר – לכך שישנה תקווה לשיברון הלב הזה שם בחוץ.

זו התקווה שלי בשבילכן…

אני מקווה שלא תרגישי לבד.
אני מקווה שתניחי לעצמך לבכות.
אני מקווה שתראי את האור בקצה המנהרה.
אני מקווה שלמרות שהאמונה שלך עומדת במבחן, תישארי חזקה.
אני מקווה שתמצאי שלווה.
אני מקווה שלא תחששי לנסות שוב
אני מקווה שתעניקי למישהי אחרת תקווה בעזרת הקשיים שאת עוברת
אני מקווה שזה יאיר את החשכה.
ואני מקווה שתוקירי את חיי התינוק הזה ממש כמו שתוקירי את חייו של הבא אחריו בגלל שלא משנה כמה קצרים החיים, כל החיים ראויים ליותר הוקרה ופחות אבלות"

מילותיה הנוגעות ללב של אמילי מגיעות היישר מדם לבה. הפתיחות והכנות שלה מניחות לנשים אחרות לדעת שישנן נשים רבות שם בחוץ שמבינות את הכאב והצער הכרוכים באבדן תינוק שטרם נולד ויעניקו להן את האומץ לשאת את האבל ולהתמקד בעתיד. כדי לדעת שאנחנו לא לבד בכאבנו – זה עושה את כל ההבדל.