אישה נאלצת ללדת לידה שקטה. מה שהאחות אמרה לה, ייחרט לעד בליבה.

למרות שהפלות הן דבר שבשגרה, אנשים נוטים שלא להרחיב בדיבורים בעניין.

בדרך כלל, כשטראומה מעוברת, אנשים מתקשים לדבר על החוויה שמא היא תצוף שוב ותסב להם צער. אך העניין הוא, ששיתוף ודיבור בפתיחות על המקרה מסייע בתהליך ההחלמה.

מה היא הסיבה לכך, למעשה? האם הנשים חשות בושה? האם זו מבוכה המדברת מתוכן? עם זאת, כיצד אדם יכול לחוש בושה על דבר עליו אינו שולט?

רייצ׳ל וולן יודעת ממקור ראשון, כיצד זה מרגיש לאבד ילד…

למצער, סימנים מקדימים להפלה לא נתגלו בשלב הראשוני להריונה. היא הייתה עסוקה בתכנון העתיד לילדה העתידי, ונסעה לבית החולים באמונה שלמה שילדה בריא ושלם. אך החיים נוטים לעתים לזרוק לעברנו כדורים מסובבים, ורגע לפני הלידה נמסר לה כי בתה איננה בין החיים.

איך מספרים לאדם שהוא איבד זה עתה את היקר לו מכל?

למזלה של רייצ׳ל, מעגל התמיכה שסבב אותה היה כביר. אך לא היו אלה רק בני המשפחה והחברים; גם האחיות המנוסות והחומלות גילמו תפקיד חשוב, וניחמו אותה אחר הטרגדיה הכאובה כשילדה לידה שקטה.

כעת, רייצ׳ל החליטה לדבר בפתיחות על השעות הקשות בחייה.

כך היא כתבה:

״אחיות יקרות,

אתן הצלתן את חיי, ועל כך אני אסירת תודה. הידע והכישורים שלכן הצילו אותי מלצעוד לאבדון יחד עם בתי. החמלה שלכם היא זו שהשיבה לי את חיי. האנושיות שהפגנתן הייתה כוח החיים שלי באותו הרגע, ואפשרתן לי לחשוב על החיים שלאחר המוות.

על כך, אני אסירת תודה לכן לנצח.

תודה לאחיות שווידאו ללא הרף שלבעלי נוח ויש לו מספיק כריות כדי לישון לצדי, וגם על הארטיקים ש׳הגניבו׳ לי מהמקפיא. החמלה שלכן עזרה לכן לזהות שמדובר בחוויה מטילת אימה גם עבורו, ושגם הוא זקוק לתמיכה.

תודה לאחיות שליוו אותי ליחידה לטיפול נמרץ. תודה שהייתן הקול שלי כשלא הצלחתי לדבר בעת המלחמה על חיי. ייתכן מאוד שאם לא הייתן שם, אני לא הייתי בין החיים היום.

תודה לאחיות שלימדו אותי כיצד לרפד את החזייה שלי בקרח כדי לדכא את ייצור החלב לאחר שבתי נולדה ללא רוח חיים. תודה על חיבוקים חמים כשבכיתי ללא הרף. החיבוק שלכן אמנם לא הקל על הכבדות בחזה שלי, אבל הפחתם אור בעולמי החשוך.

תודה לאחות ביחידה לטיפול נמרץ שניקתה אולי לאחר מות בתי. ראיתי כיצד לקחת את הזמן ועזרת לי לנקות את הפנים ולהבריש את שיערי. מגע אצבעותייך על שיערי כשאבפת אותו מרגיש כמו מחווה נצחית.

תודה לאחות שישבה ליד מיטתי ושאלה אותי על דורותי. ידעת כמה היא הייתה מציאותית עבורי, למרות שלא הייתה בחיים. אני זוכרת כיצד רכנת לעברי בחמימות ושאלת, ״רוצה לספר לי עליה?״

תודה לאחות שהלבישה את התינוקת שלי וצילמה. תודה שווידאת שהכובע לא מסתיר את העיניים שלה, ושידיה בתנוחה נאה. התמונה הזו היא בעלת משמעות אינסופית עבורי.

תודה לאחיות שלקחו את הזמן לשוחח עמי לפני חילוף המשמרות שלהן. תודה שלמדתן את השם שלי ושל בתי טרם כניסתכן לחדר. היה חשוב לי מאוד לשמוע את השמות שלנו נאמרים יחדיו, זה גרם לי להרגיש כאליו יש לי משפחה אמיתית.

ואת, האחות שנכנסה לחדרי בלילה הראשון כשדורותי מתה ואחזה בידי. תודה שלחשת לי את הסיפור אודות התינוק שלך, שנולד גם הוא ללא רוח חיים. את היית האדם הראשון שסלל לי את הדרך לאחר מות בתי. נוכחותך הייתה כה חשובה וגרמה לי להרגיש טוב יותר. אני מקווה שלא חלמתי אותך, ושלא מדובר במגנון הישרדות במוחי כדי לעזור לי לשרוד את הלילה הראשון לבדי.

אחרונות אך לא חביבות, תודה לאחיות שראו אותי הרה עם אחותה של דורותי, ולמרות שפרנסס הגיחה לאוויר העולם, הזיכרון של אחותה הגדולה המנוחה לא מש מעיניי. לידתה של פרנסס לא הפכה אותי לאם הפעם הראשונה. היא הפכה אותי לאימא לשתיים.

בהוקרה רבה,
האישה שהענקתן לה את החיים מחדש״