האישה הזו החביאה אלפי ילדים בארונות מתים ובקופסאות למשך שנים עד שנתפסה. הסיבה לכך? הכינו את הממחטות

אירנה סנדלר נולדה בוורשה, פולין ב-15 לפברואר 1910. כילדה, אבא שלה לימד אותה שיעורים רבים, אבל שיעור אחד השפיע על החיים שלה יותר מכל האחרים. השיעור הזה היה: תמיד לעזור לנזקקים.

אירנה הייתה רק בת 7, כשאביה נפטר מטיפוס. ולמרות זאת, בשבע השנים שבילתה במחיצתו, ההשפעה שלו עליה הייתה אדירה. ככל שהתבגרה, היא מצאה את עצמה הולכת בעקבותיו. מאחר ואביה היה רופא, אירנה הפכה לאחות במחלקת הרווחה הציבורית של וורשה שהציעה מזון וביגוד למשפחות נזקקות. באותו הזמן, אירופה הייתה אנטישמית מאוד, אבל אירנה – למרות שהייתה קתולית מסורה – סירבה להיכנע לדעות קדומות ועזרה למשפחות יהודיות באותו האופן בו עזרה לכל האחרים.



זמן קצר לאחר שהחלה מלחמת העול השנייה, הנאצים בנו את גטו וורשה, בו הוחזקו המשפחות היהודיות. בדיוק אז החלה הזוועה. אירנה, שהייתה המומה מתנאי המחיה הנוראיים בגטו, החליטה להתערב והצטרפה לזגוטה (Zegota=המועצה לסיוע ליהודים). כשהמצב החמיר, היא ידעה שעליה לעשות משהו, אפילו אם תסכן את חייה.

יחד עם משתפי פעולה אחרים, היא החלה לסייע לילדים יהודים להימלט מן הגטו, שאילו היו נשארים בו היו מתים. ברגע שחולצו היו נמסרים למשפחות אומנה. בכל מקרה, למרות שהכוונות שלה היו טובות, לא כל האימהות היהודית הסכימו להשאיר את ילדיהם בחסותם של זרים. כמו שלא יכלו אז לדעת שהמצב רק ילך ויחמיר. רוב המשפחות האלו נלקחו למחנות ההשמדה.

בגלל שהנאצים שלטו בגטו ביד רמה, אירנה הייתה חייבת לחשוב על דרכים יצירתיות בהן יכלה למלט את הילדים. רוב הזמן הם נסעו באמבולנסים עם אנשים חולים במיוחד שהיו צריכים לעבור לבתי חולים אחרים, אך המעקב הלך והתהדק, לכן היה עליה להחביא אותם בשקים, שקיות זבל ואפילו ארונות מתים. מבין כל הילדים הללו, אחת בשם אלזוניה עדיין חיה: אירנה הצילה אותה ע"י כך ששמה אותה בקופסת מתכת שהייתה מיועדת למשלוח לבנים, ובהיותה בת 5 חודשים בלבד. הזיכרון היחיד של אלזוניה ממשפחתה הייתה כפית כסף שהחביאה אימא שלה בבגדיה.

אירנה הצליחה להציל יותר מ-2500 ילדים מגורל אכזר והחזיקה תיעוד של כולם. היא החביאה את זה בצנצנות בגינה של השנים.

התכנית שלה עבדה עד שהכל התפרק: הנאצים גילו על מעשיה ועצרו אותה. אירנה נשלחה לכלא שם עונתה באכזריות, אבל למרות הכאב הנוראי והסבל, היא שרדה וסירבה למסור מידע אודות הילדים. לבסוף, הנאצים התייאשו והיא נשפטה לעונש מוות. לגורל היו תכניות אחרות עבורה: תומכיה שיחדו חייל שעזר לה לברוח. מהנקודה הזו ועד מותה שנים לאחר מכן היא חיה תחת זהות בדויה – אבל מעולם לא הפסיקה לעזור לאחרים.

כשהמלחמה הסתיימה, אירנה חפרה והוציאה את הצנצות בהן היו מתועדות שמות כל הילדים שהצילה ומסרה את זה לוועדה לחילוץ יהודים ששרדו. היא נישאה לאחר מכן, הולידה 3 ילדים, וחיה חיים טובים, בידיעה שעשתה את הדבר הנכון. "הסיבה לכך שהצלתי את הילדים הייתה המקום שממנו באתי, בילדותי. חונכתי להאמין שיש לעזור למוכי הגורל מעמקי הלב, מבלי להתייחס לדתם או מוצאם", אומרת אירנה.

אירנה זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 2007, לאחר שעבדה קשה כל חייה כדי לעזור לאחרים, ונפטרה בגיל 98. המורשת שהשאירה מאחוריה די מרשימה – אירנה סיכנה את החיים שלה כדי לחלץ 2500 ילדים שהיו נרצחים במחנות ההשמדה אילולא הייתה עושה זאת. אסור לשכוח את האחות בעלת לב הזהב: אנשים כמוה הם הכרח, גם עבור מעשיהם הטובים והדוגמה שהם משמשים. צריך לקחת את הסיכון כדי לעזור לאחרים ולעמוד על מה שנראה לנו נכון כדי לסייע לחסרי הישע!