כוכב NBA לשעבר ומי שהיה נחשב לאחד משחקני הכדורסל הגדולים שהיו אי פעם, כיום הוא מתנדב ומדריך במוזיאון השואה – המסר שלו יזעזע את ליבכם

הוא נחשב לכוכב NBA גדול וידוע, שיאן השלשות בכל הזמנים אשר זכה בלא מעט אליפויות ונבחר 10 פעמים לשחק במשחק האולסטאר של ה-NBA, אך כיום הוא מחליט לעזוב את הכול ולהקדיש את פועלו למען משהו אחר, חשוב ועמוק הרבה יותר – השואה.

ריי אלן מתנדב פעיל במוזיאון השואה בוושינגטון, מעביר הרצאות ומדריך קבוצות על מנת לחנך ולהעביר מסר אחד ברור – אל לנו לשכוח את מה שקרה לעם היהודי באירופה.


הוא מספר את הסיפור האישי שלו ועל החוויה שהייתה לו בעקבות הביקור באושוויץ ומה הוביל אותו בדיוק לחזור אחורה בזמן ולחקור את זכר השואה של אומה שאינה שלו. ריי אלן נוצרי אך האנושיות שלו היא מעל הכל – מה שגורם לכל מי שקורא את הכתבה הזו להעריץ ולאהוב אותו אפילו יותר.


"היה שם חור קטן שהוביל למעין מרתף מסתורי. תדאוש קוצילאס סיפר לי שמשפחתו הייתה גרה כאן בזמן מלחמת העולם השנייה. 6 נפשות יהודיות היו נכנסות אל תוך המרתף הקטן הזה שהיה בקושי 2 מטר על מטר וחצי, כאשר הגרמנים היו באים לחפש יהודים. התמונה של המרתף נחקקה בזכרוני היטב ואף צרבה לי ממש.

ביקרתי בעבר בפולין ונחשפתי לסיפורים וזוועות אך הפעם היה זה שונה. משהו בבית הזה העביר אליי מסר אותנטי אחר. הרגיש לי אישי יותר, הצלחתי לדמיין כיצד 6 אנשים, מבוגרים וילדים ביניהם מנסים להצטופף ולהתכנס בתוך חדר אחד צפוף ומחניק. מתחבאים מהגרמנים, מהמוות.

תדאוש סיפר לי את סיפור משפחתו המצער. ב1942 הגרמנים הרחיבו את עצימות פעולות ההרג שלהם כלפי היהודים והחלו במסעות חיפוש אחר כאלה שעדיין התחבאו. יום אחד, הנאצים הגיעו לביתם. הסתבר כי אחד השכנים שלהם בעיירה הקטנה בה גרו, הלשין לשלטונות על כך שישנם יהודים שגרים בבית הסמוך. כאשר הנאצים הגיעו הם הפכו הכול, קרעו הכול לגזרים והרסו כל זכר שהיה בבית. לאחר שגילו את מקום המסתור, את המרתף, הם חיפשו אחר מי שגר בו אך בני המשפחה כבר הספיקו לברוח. מהר מאוד החיילים עברו לבית שממול וכעבור מספר דקות בלבד כל המשפחה הוצאה החוצה אל האסם. העונש על הסתרת יהודים היה מוות בלי יוצא מן הכלל. בן הזקונים של המשפחה היה בדיוק בדרכו הביתה מבית הספר. כאשר הגיע הוא ראה את המחזה האכזרי ביותר שראה אי פעם – כל משפחתו הוצאה להורג ונרצחה מול עיניו.

אותו ילד שנשאר בחיים היה הסבא של תדאוש. ההרגשה בבית הייתה כבדה ויכולתי לחוש בה. לפתע ההיסטוריה המשפחתית של תדאוש עמדה לנגד עיני וזה גרם לי לזעזוע אמיתי.

פעם ראשונה שביקרתי במוזיאון השואה הייתה כשעוד הייתי שחקן בקבוצת מילווקי ב-NBA. הבעלים של הקבוצה הציע לי יום אחד שנלך למוזיאון. הביקור שם גרם לי להרגיש נסער בתוכי, גרם לי להבין עד כמה אני חי בבועה. למרות שהייתי על גג העולם, שחקן מצליח ומפורסם, כזה שיש לו הכל, הבנתי שישנם דברים שהרבה יותר חשובים".

כעבור מספר שנים אלן החליט לנסוע לאושוויץ כדי לנסות ולהבין יותר את משמעות השואה. "ראיתי בעבר סרטים על השואה, על המחנות ועל מסע ההרג של הגרמנים, אך לא תיארתי לעצמי שההשפעה תהיה כל כך חזקה כאשר אהיה שם. כאשר חציתי את שערי הברזל של המחנה, עצרתי לרגע ועצמתי את עיניי. יכולתי לשמוע את הרכבות. את הצפירות, את הרעש, את זעקות היהודים. במהלך הסיור לקחו אותנו אל צריפי המגורים ואל תאי הגז. השקט היה טוטאלי ואף אחד לא הוציא הגה. זה היה מפחיד. נעמדתי מול תאי הגז וניסיתי להכיל את העובדה שאני עומד מול מכונה שהייתה אחראית למוות אכזרי של מאות אלפים ואף מיליונים של יהודים".

בני משפחת קוצילאס סיכנו את חייהם למען אנשים אחרים שבקושי זכו להכיר. הם יכלו בקלות להלשין עליהם ולהישאר בחיים אך הם לא עשו זאת. ללא ספק הם היו אמיצים אך הם ידעו שלא היה שום הבדל בינם לבין אלה שהסתתרו במרתף.

"כאשר חזרתי הביתה נדהמתי לגלות שהרבה אנשים צלבו אותי וקיבלתי הודעות נוקשות וקשות במיוחד מאנשים שהיו גם בני משפחה וחברים קרובים. הם כעסו שנסעתי לחקור משהו שהיה לפני הרבה זמן ולא הקדשתי זמן, משאבים ואנרגיה לתמוך דווקא בקהילה השחורה. היה לי חשוב להעביר לכולם כי לא נסעתי לאושוויץ כאדם שחור, נוצרי או יהודי. נסעתי כאדם.

אני מרגיש שחייבים למגר את הבורות שיש בעולם. צרות האופקים נגלית אל מול עיניי בלא מעט סיטואציות חברתיות. אני חושב שקצת איבדנו את עצם המהות שלנו כאן. אנחנו מחפשים את עצמנו ומסתכלים על עצמנו כל הזמן. מדי פעם מנסים להשתייך לקבוצות על סמך דעות קדומות ואמונות. לא פעם אני שואל את עצמי איך בני משפחתו של תדאוש היו מגדירים את עצמם".

הסיפור של ריי אלן והמסע שלו בחיפוש אחר השאלה היהודית שגרמה לרצח של המונים, קסמה לי מאוד. מדהים לראות אנשים שלא שייכים לעם היהודי אך בכל זאת נכנסים לעומקם של דברים ומנסים להכיל את המשמעות של השואה. הלוואי והיו עוד אנשים כמו אלן, כאלה שפועלים ועושים כדי שנזכור ולא נשכח.