לאחר 55 שנים, זוג מתאחד ומוצא את הבת אותה מסרו לאימוץ כשהיו נערים
הנה סיפור אהבה יוצא דופן שחשבתם שקיים רק בסרטים.
כשנפגשו לראשונה דרכיהם של קרן להמן ודניס וינאר במסדרונות בית הספר, הם הרגישו מיד את החשמל באוויר למרות השוני העצום ביניהם.
להמן היה חברה בלהקה שניגןה בקלרינט ותולעת ספרים אינטליגנטית, בעוד שוינאר היה ספורטאי פופולרי בית הספר ושיחקהבנבחרת הפוטבול של בית הספר.
״היה זה קסם, למעשה״, משחזרת להמן את האופן בו פגשה את הספורטאי הנאה ותכול העיניים. ״הייתי נפעמת״.
כפי שמסתבר, התחושה הייתה הדדית. ״היא הייתה מיוחדת מאוד״, נזכר וינאר בפגישתם הראשונה.
השניים הציגו האחד את השנייה בפני האחר, וסיפור האהבה שלהם החל מיד. הזוג התחיל לצאת במהרה והפך מזרים לאוהבים. עד שנת 1958, להמן ו-וינאר היו זוג רשמי.
״בעוד שלא היה יותר מדי מה לעשות בעיירה הקטנה ההיא, היינו יוצאים לרקוד בקפטריה של בית הספר לאחר משחקי פוטבול וכדורסל״, נזכרת להמן בשנות הנעורים שלה.
לאחר בית הספר, הזוג הנאהב היה צועד יחד הביתה, מרחק 2 רחובות. וינאר היה מדלג לפעמים על אימונים בנחברת הפוטבול כדי לבלות זמן עם בת זוגתו.
ב-1960, היחסים נטולי הדאגות שלהם קיבלו תפנית דרסטית כשלהמן גילתה שהיא בהיריון. היא הייתה אז רק בת 14, והם לא תכננו להיכנס להיריון, אבל הזוג ידע שיהיה עליהם להתמודד עם המצב.
כשלהמן סיפרה על כך להוריה, הם שלחו אותה לבית מיוחד של הכנסייה הלות׳רנית אשר מיועד לנערות שנכנסו להיריון מחוץ למסגרת הנישואין.
וינאר לא יכול היה להרשות לעצמו לראותה באותו היום, מאחר והמרחק ביניהם גדל משמעותית. הוא היה חייב להתרכז בלימודיו ובספורט, והאתלט הצעיר לא הצליח לפנות זמן ולראותה.
להמן ילדה תינוקת יפהפייה ב-13 באוגוסט, 1961. היא קראה לה דניס מאחר והיא נראתה ממש כמו אביה עם עיניה הכחולות. היא התקשרה לוינאר כדי לשאול אותה האם הוא מעוניין להחזיק את בתו ולחתום על תעודת הלידה שלה, והוא לא היסס והשיב בחיוב.
בכל מקרה, שעה לאחר הלידה, דניס נלקחה מאימה והושמה באימוץ. זו הייתה הפעם האחרונה שהם ראו אותה.
חייהם התפצלו לאחר הלידה. וינאר הצטרף לצבא בעוד שלהמן הלכה ללמוד בקולג׳. הזוג רצה לשמור על קשר, אבל אביה של להמן סינן את השיחות של וינאר ומנע מבתו לקרוא את מכתביו.
שבע שנים לאחר האימוץ של דניס, וינאר חזר לארצות הברית לאחר שירותו הצבאי בגרמניה. הוא ביקר במגוריה של להמן וביקש ממנה להינשא לו, והיא נעתרה. אבל כששיתפו בחדשות את הוריה, הם לא אישרו זאת מאחר ולהמן הייתה צריכה אז להתמקד בלימודיה.
המצב הסבוך אילץ את להמן לסיים את מערכת היחסים ביניהם.
עשורים לאחר מכן, השניים התאהבו באחרים ובנו משפחות משלהם. אך הגורל מצא דרך לאחד ביניהם.
ב-2014, וינאר השתתף בארוחת ערב, והמארחים של המסיבה הציבו שאלה בפניו. השאלה הייתה, ׳אם הרופא שלך היה נותן לך 60 ימים לחיות, מי היה האדם היחיד איתו היית רוצה לשוחח או לאכול ארוחת ערב?׳
וינאר ידע את התשובה לשאלה הזו, אז הוא ניגש לחשב שלו באותו הלילה והחל לחפש. תוך דקות, הוא מצא את חשבון ה-LinkedIn של להמן.
״שם היא הייתה – האדם השלישי ברשימה״, משחזר וינאר. ״אני חיככתי ידיי ואמרתי, ׳זו האישה שלי׳״.
וינאר השאיר לה הודעה, ולהמן התקשרה אליו ביום המחרת.
״כיצד מצאת אותי?״, היה הדבר הראשון שהיא שאלה אותו כשהרים את הטלפון.
״מה קרה ל׳הי, שלום, מה שלומך?׳״, שאל וינאר בבדיחות הדעת, עדיין מקסים כפי שזכרה אותו.
ובדיוק כך, הם החלו לדבר ללא הרף וניהלו ׳חיזור דיגיטלי׳ בן 3 חודשים, כפי שמתאר זאת וינאר.
וינאר התגרש מזמן, ולהמן הפכה לאלמנה ב-2014. שניהם ידעו שזו ההזדמנות שלהם להצית מחדש את גחלת האהבה שאבדה להם כל השנים הללו.
בינואר 2015, וינאר עלה על טיסה לפורטלנד, אורגון, כדי לבקר את בנו הבכור. עם זאת, הוא עשה מעקף למונרו, וושינגטון, כדי לראות את להמן.
היא פגשה אותו בשדה התעופה הבינלאומי סיאטל-טאקומה, וסופסוף ניצבו זה מול זה, פנים אל מול פנים.
״היא יצאה…רצה אלי, קפצה עלי, ואמרה, ׳מאמי, אתה בבית׳״, אמר וינאר.
היה זה כאילו לא נפרדו מעולם. באותו הלילה, הם החליטו להינשא 24 שעות מאוחר יותר.
ב-22 בינואר, 2015, לאחר עשורים בנפרד, וינאר ולהמן נדרו נדרי חתונה. הזוג חזר לעיר הולדתם במינסוטה ולא יכלו להיות יותר. מאושרים מזה. בכל אופן, הם ידעו כי חסרה חתיכה בפאזל שלהם: בתם, דניס.
״נדרשו לי כל השני הללו למצו אותך, וכעת? החיים שלי יהפכו שלמים אם נמצא את בתנו״, אמר וינאר לאשתו לילה אחד.
הם קיבלו עזרה מסוכנות אימוץ וגילו שדניס קרויה כעת ג׳ין ווקסלנד. היא חיה בקניון, מינסוטה, שם היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיה. וינאר ולהמן כתבו לה מכתב.
כשווקסלנד שבה מהעבודה ערב אחד, בעלה, אנדרו, סיפר לה אודות המכתב. היא הייתה המומה. מי היה חושב ש-54 שנים מאוחר יותר, אחרי שלא היה לא מושג קלוש לגבי עברה, הוריה הביולוגיים יופיעו משום מקום?
ווקסלנד ענתה למכתב בן 5 העמודים ששלחו לה הוריה, בצירוף כמה תמונות. היא הגיבה כמעט מיד, והם המשיכו להתכתב. הם החליטו להיפגש בקרוב.
במאי 2015, ווקסלנד מצאה עצמה בבית הוריה.
״גלי חום אחזו בי, לבי החל לפעום בחוזקה, והדמעות מילאו את עיניי״, היא אמרה. ״השאלות שהיו לי בילדות…מהי הזהות שלי…הייתי כזה, ׳אוי, אלוהים ישמוקר׳״
ווקלסנד גם הייתה המומה כשהבחינה כמה דומה הייתה לאביה. לשניים היו עיניים כחולות נוצצות.
״אף פעם לא נראיתי כמו אף אחד אחר – מעולם״, היא אמרה.
מאז, ווקסלנד, להמן, ווינאר פיצו על כל ימי ההולדת האבודים, החגים, וכל מה שבאמצע.
״האהבה שיש לנו האחד לשני היא חסרת אח ורע״, אומר וינאר. ״אנחנו עדיין רוקדים במטבח; תמיד נעשה זאת״
זה מדהים כיצד להמן, וינאר, ובתם חברו יחדיו לאחר 55 שנים. אכן, אהבה מנצחת הכל!
המשפחה כתבה במשותף ספר בשם, ׳כיצד מצאת אותי?׳ (“How Did You Find Me?”) כדי לחלוק את סיפורם המדהים. תוכלו לקנות עותק בלינק הזה.
צפו בראיון עם סטיב הארווי:
