מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך

ביצית פוגשת זרעון, הזרעון מפרה את הביצית, נוצר תינוק. פשוט? לא ממש. מסתבר שהביצית היא בעצם זאת שבוחרת. הביולוג סקוט גילברט הסביר כי הביצית בוחנת את הזרעון לפני שהיא מאפשרת לו להפרות אותה. כך למעשה ההפריה היא לא כיבוש, אלא מירוץ הוגן. לאחר מחקר רב, הוכח כי ביציות נותות למשוך סוג מסוים של זרעונים. המשיכו לקרוא כדי לגלות עוד על המחקר שהוכיח שהביציות יכולות להיות בררניות ולבחור בעצמן את עתידן.

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך


הדעה הרווחת- מירוץ הזרעונים

כל זוג שמתכנן להקים משפחה סבור כי הזרעון מתחרה על מנת להגיע ראשון לביצית- כל הזרעונים מוכנים, הביצית נמצאת במצב הבריא ביותר שלה, והמירוץ מתחיל. כפי שלימדו אותנו בבית הספר, מליוני זרעונים שועטים אל עבר תא ביצית בודד. כשכרומוזום X פוגש כרומוזום X יוצאת בת, וכשכרומוזום X פוגש כרומוזום Y יוצא בן.


זוהי תפיסה לא נכונה שאתם צריכים לשחרר!

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך

ביציות מסרבות להיות כנועות. הן משחקות תפקיד דומיננטי ובוחרות זרעון בעצמן.

מירוץ? לא בדיוק. זה מעולם לא היה מירוץ כיוון שכבר הוחלט מי המנצח. בשפה פשוטה, הביצית כבר בחרה את סוג הזרעון שיפרה אותה. המדען ד"ר ג'וזף ה. נדאו הסביר כי ביציות הן לא פאסיביות ומשחקות תפקיד חשוב בתהליך ההתרבות. בניגוד לרעיון בו הזרעון מתחרה כדי להגיע לביצית, ההפך הוא הנכון.

מכון המחקר "Pacific Northwes" מצא כי הביצית מאשרת או פוסלת זרעונים, וגורמת לתהליך ברמה התאית להפוך למסובך עוד יותר. נשמע מוזר שתהליך כל כך בסיסי לא הובן כהלכה כל השנים האלו, אבל זה נכון.

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך


איך הפריכו את חוקי מנדל?

ע"פ חוקי מנדל, כל הורה נושא שני עותקים של כל גן. הצד הבא בתהליך ההפריה ה"רנדומלי" הוא התחלקות שני הגנים בצורה אקראית לגמטות (תאי רביה) שנושאים רק עותק אחד.

מחקרים חדשים מצאו הוכחות שסותרות את ההנחה של מנדל.

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך

ד"ר נדאו ערך 2 ניסויים שהראו תוצאות אחרות. הכוונה שלו הייתה לייצר חילוקי גנים מסוימים אשר נקבעו מראש ע"פ חוקי מנדל, אבל הוא לא הצליח במשימה.

כחלק מהניסוי, הוא נתן לעכברות גן נורמלי וגן שעבר מוטציה שמגביר את הסיכויים לקבלת סרטן האשכים. לעכברים היו את כל הגנים הרגילים. התוצאה הייתה בהתאם לחוקי מנדל.

בניסוי השני דוקטור נדאו נתן לעכברים את הגן הסרטני והשאיר לעכברות גנים רגילים. הוא נדהים לגלות שרק 27% מהצאצאים קיבלו את הגן בעל המוטציה, למרות שע"פ חוקי מנדל, 75% מהם היו אמורים לנשוא את הגן. כל מה שלימדו אותנו על חוקי הגנים הוא לא נכון. המסקנה שלו מהניסוי הייתה שתהליך ההפריה הוא לא רנדומלי, וכי יש מנגנון שמאפשר לביצית לבחור את הזרעון הנורמלי ולא את הזרעון שנושא גן בעייתי. במונחים מדעיים, התהליך נקרא "הפריה משוחדת גנטית".

מה הגילוי הזה אומר בעצם?

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך

מה הגילוי הזה מסמל? האם התהליך הזה תמיד קרה והמדענים שלנו הצליחו לפספס אותו פעם אחר פעם? ד"ר נדאו הסביר את הרציונל לתאוריה. הוא מאמין כי יש שני הסברים פוטנציאלים:

    1. המשיכה בין הזרעון והביצית מערבת מולקולות חומצה פולית. המטבוליזם של ויטמיןB (חומצה פולית) שונה בביצית ובזרעון. השינויים האלו יכולים להיות הגורם שמשפיע על המשיכה של הביצית והזרעון
    2. זרעונים כבר קיימים באיברי הרבייה הנשיים כאשר הם במסע לעבר הביצית. ייתכן כי הביצית לא מפותחת לגמרי בנקודת הזמן הזו, ולכן ייתכן שהביצית משפיעה על התחלקות התאים כך שהגנים שלה יותאמו בצורה האופטימלית לזרע.

מתברר שהביצית היא זו שבוחרת את הזרעון, ולא להפך