עברתי לשווייץ לפני 6 שנים אבל אני עדיין מופתעת מהאופן בו אנשים חיים כאן

הי! שמי אירינה. בעבר התגוררתי במוסקבה, אבל ברגע מסוים החלטתי שאני רוצה לשנות את הגורל שלי באופן דרסטי. עזבתי את העבודה שלי בתחום השיווק בחברה גדולה ועברתי לעיירה שווייצרית קטנה בשם קנטון ואלה. חלפו 6 שנים מאז שאני חיה בין הרים ושוקולד. לא היה לי קל להסתגל, אבל אני בהחלט מאמינה שזה היה שווה את זה.


אספר לקוראי האתר על הצד של שווייץ עליו לא מדברים לעתים קרובות בספרי טיולים. וכבונוס, אני הולכת לספר לכם באילו מקומות במדינה היקרה הזו אפשר לבקר בחינם.

כיצד אנשים פוגשים זה את זו ואיך נראים דייטים ראשונים


למעלה מ-20% מהנישואין בשווייץ הם עם זרים. אבל המקומיים זוכים להכיר זה את זה בדרך מיוחדת. לא סביר כי אנשים יגשו אליכם ראשונים – לא כי הם אינם מחבבים אתכם, אלא בעיקר בגלל שאנשים לא רוצים לפלוש לחלל הפרטי שלכם.

כן, הם ידידותיים, חייכנים, ופתוחים להכיר אנשים חדשים אבל לבקש מספר טלפון או להציע למישהי לצאת לדייט זו החלטה רצינית. גברים שווייצרים הם צנועים מטבעם ודיסקרטיים. לכן האישה היא זו שנוטלת יוזמה, וזה מתקבל פה בברכה.


הם מחליטים לצאת לדייט מראש – לפעמים אפילו חודש מראש. החיים של המקומיים מתוכננים בקפידה, וזו הסיבה, שרק לאחר שהגבר מוצא מקום פנוי בלו״ז שלו, הוא מציע אותו לאישה. הדבר העיקרי הוא לא לשכוח לגבי הדייט הזה כשמגיע הזמן. בכל מקרה, שווייצרים זוכרים תמיד פגישות שקבעו, אפילו אם קבעו אותן לפני חצי שנה.

שמעתי רבות על פיצול החשבון במסעדות, אבל במציאות, זה לא קרה לי אפילו פעם אחת. למרות שאם החלטת לשלם עבור עצמך, איש לא יהרוס לך את התכניות.

אגב, לצאת זה עם זו או להתראות פעם בשבועיים (בתחילת מערכת היחסים) זה דבר נורמלי לחלוטין. אין זה אומר שהגבר לא מחבב אותך. שווייצרים חיים בקצב שלהם, לעולם אינם ממהרים ולא רוצים להרגיש פולשניים.

כיצד נראים נישואין לגבר שווייצרי

המקומיים עשויים להיתפס כמעט משעממים וצפויים. הם די רגועים ונמנעים מעימותים, ואם לדבר בכנות, לפעמים חסרה לי הדרמה במערכת היחסים. אבל באותו הזמן, אני מרגישה בטוחה ומוגנת בשווייץ.

לדוגמה, אני מאוד רגשנית – לפעמים הרגשות שלי משתלטים עלי. ואני מרגישה בנוח עם אדם המגלה רגישות כלפיי, מרגיע אותי, ומחזיר אותי בחזרה לקרקע. בנוסף, אני אדם ספונטני מאוד – אני יכולה להתעורר בבוקר ולומר, ״אני אנחנו טסים לרפובליקה הדומיניקנית!״ בעלי בדרך כלל מחייך בחזרה ואומר, ״זה רעיון מושלם. אבל בואי ניקח קודם את הילדים לבית הספר, נלך לעבודה, וכשנחזור, נדבר על אופן ההגעה לשם״.

באותו הסמן, הם תופסים את הנשים שלהם כאינדיבידואליות, ותומכים בתחומי העניין שלה מבחינה נפשית וכלכלית. בעל מעולם לא יגער באשתו על האופן בו היא לבושה או מתנהגת, מעולם לא יכפה עליה את מטלות הבית ויטפל בילדים.

לשווייץ יש את ההגדרה שלה ליופי נשי

בתחילה, נהגתי להביט בנשים השווייצריות במעט זלזול – הציפורניים שלהן אינן מטופחות, אינן צובעות את שיער השיבה שלהן, הנעליים שלהן נוחות מדי, הבגדים מקומטים, הם אינן מתאפרות ולא מכסות את הקמטים שלהן. כעת אני רוצה לנער מעלי את המחשבות הללו.

אני מבינה שאף אחת לא אובססיבית לגבי המראה שלהן ואף אחד לא מנסה להיראות צעירה יותר. יופי פירושו בריאות עבור שוויצרים – פיזית ומנטלית.

הם גם מזדקנים בצורה אצילית מאוד. הם לא מתרגשים לגבי הזקנה, אלא במקום חיים את חייהם בתחושת עונג בכל שלב בחיים. גברים מבוגרים מאושרים בחברת נשים באותו הגיל, הם מנשקים אותן, תומכים בהן ולא בוהים בנשים צעירות.

כעת אני נהנית להתבונן בפרצופים הטבעיים ולחיות בחברה שאינה אובססיבית לגבי המראה שלה. שנים מעכשיו, אני רואה את עצמי כאותה גברת זקנה ומאושרת, שוכבת על כסא החוף שלה עם בעלה הרוטן לצד חברים טובים. בטח לא אשמח מחצית ממה שהם אומרים, אבל אמשיך לחייך ולא יהיה לי אכפת לגבי האופן בו אנחנו נראים.

מדוע לא מתייחסים לילדים כאילו הם מרכז היקום

אני אוהבת ילדים שווייצרים. לרוב הם עצמאים, צייתנים, מנומסים ונעים לתקשר איתם. ילדים נתפסים כאינדיבידואלים מיום היוולדם, הם מכבדים את המרחב של ילדים אחרים ודורשים את אותו הדבר בתמורה. הורים שווייצרים דוחפים לעצמאות, אינם נחפזים לילדיהם כשהם קוראים להם, הם מלמדים אותם לחכות ומיביםג ומציבים גבולות ברורים.

בנוסף, הם לא מפחדים כאן ממחלות? ווירוסים? זה יעבור. כינים? דבר נורמלי לחלוטין. התקררות? זו אפילו לא מחלה. הם לא עוטפים את הילדים שלהם בשכבות רבות של בגדים. נעלי ספורט בחורף? בטח! ילדים חוזרים לעתים קרובות הביתה בחולצת טי ומכנס קצר לאחר אימון במזג אוויר חורפי. הבתים שלהם אינם רחוקים, כך שאין להם זמן להתקרר.

שווייצרים לא רצים אחרי הילדים שלהם. הם יושבים בשלולית.? אוקי, נשטוף אותם בערב. הם אוכלים חול? הי, חמודי, זה לא מיועד לאכילה, אבל זה בסדר אם בא לך לנסות קצת. משפט אהוב על הורים הוא ״C’est pas grave״, שפירושו, ״לא משנה״.

ילדים עוזרים במטלות הבית. הורים אינם משרתים, וזו הסיבה מדוע כל מטלות הבית הן משותפות. הורים לא עושים שיעורי בית עם הילדים, לא עוקבים אחר הציונים שלהם,ולא כופים עליהם ללכת לאוניברסיטה בתום הלימודים. ילדים צריכים להחליט בעצמם על השלב הבא בחייהם.

מדוע בתי ספר שווייצרים לא מלמדים נושאים מורכבים

בתחילה, הייתי המומה ממערכת החינוך השווייצרית. בני הבכור מקס נראה כל כך מוכן למערכת שלהם, שהיה עליו לדלג כמה כיתות כדי ללמוד עם ילדים בוגרים יותר.

כעת אני מבינה שהחינוך מבוסס על גישה מעכשית וכבוד לצרכים האישיים של כל ילד. מלמדים אותם כיצד לנהל, לבצע מטלות בית, לנווט בשטח, מציגים בפניהם אמנות ותשומת לב מירבית על ספורט.

ישנו מקצוע משותף בשם ״מדעים״. יש בו מעט מכל תחום. הם יוצאים מנקודת הנחה כי דוור או אדם העוסק במכירות לא זקוק לידע בכימיה. אם ילד רוצה ללמוד יותר על הנושא הזה, הוא יוכל לעשות זאת כראוי באוניברסיטה.

מערכת הלימודים הופכת קשה יותר בקולג׳ ותלמידים רבים מנופים. רק החזקים זוכים ללמוד באוניברסיטה.

מה אני אוהבת במדינה הזו?

אני הולכת לספר לכם על הדברים אותם אני מחשיבה כמגניבים בחיי היומיום:

* המחלות הקשות ביותר בהחלט יזכו לטיפול וניתוחים הכרחיים יבוצעו

* אישה מעולם לא נותרת ללא דמי מזונות, בעוד ילדיו של גבר לא נלקחים ממנו לאחר הגירושין.

* איש לא יבוא אליך כדי לבקר אותך, לתת עצה או משהו בסגנון. איש לא ידבר אתכם על ההופעה שלכם, החיים האישיים שלכם, או הגישה שלכם לגבי גידול ילדים.

* כל עבודה זוכה להערכה ומתוגמלת היטב. עבודת כפיים היא שוות ערך להיותך אינטלקטואל.

* אסור לגדל שרקן, דג בודד, תוכי אחד או פרה אחת – אלא רק בזוגות. האמונה הרווחת כאן היא שחיות חשות עצב כשהן בודדות והן זקוקות לחברה. חתולים וכלבים הם יוצאי דופן.

* בטוח בחוץ וילדים רשאים ללכת לבית הספר ללא ליווי מבוגרים

* לכולם אחת מהסביבה באופן התנדבותי ומודע: הם ממיינים זבל, חוסכים במים, וקונים מוצרים באריזות שאפשר להשתמש בהן שוב או להיפטר מהן באופן ידידותי.

* שווייצרים הם כנים ומצפוניים. זה בסדר לגמרי לאסוף את הקקי של הכלב שלהם, או להחזיר פריט שנשכח לבעליו, או להשאיר כסף עבור רכישה אם המוכר אינו שם.

בוא נדבר בכנות

פעם אחת גבו ממני יותר בסופרמרקט: הם סרקו 16 חבילות של עגבניות במקום אחת. פירוש הדבר שהייתי צריכה לשלם 50$ במקום 3$. הבנתי בכמה כסף חייבו אותי בכרטיס האשראי רק כשהגעתי הביתה. חזרתי בחזרה לחנות. בדרכי, חשבתי שאתעקש שיסתכלו במצלמות האבטחה כדי לראות את מספר חבילות העגבניות שלקחתי כשעזבתי את החנות. אבל הכל היה פשוט הרבה יותר. חזרתי והסברתי את הסיטואציה, המוכר התנצל מיד וזיכה את הכרטיס שלי מבלי שאצטרך להוכיח לו דבר.

פעם אחת חברה שלי קנתה שני סוודרים אבל גילתה רק סוודר אחד בשקית שלה כשהגיעה הביתה. היא חזרה לחנות ואמרה כי הסוודר השני חסר. הם נתנו לה את הפריט החסר בלי לשאול שאלות.

אני חייבת לומר כי דברים רבים מבוססים על כנות בשווייץ. אני עוד לא יכולה להתרגל לזה. לדוגמה, ישנם שווקי ירקות בהם אתם יכולים לבחור מוצרים ופשוט להשאיר את הכסף בדלפק כשהמוכר אינו שם. אין שם אף אחד, לאיש לא אכפת! אתה משלם על בסיס הכנות שלך.

ואני חייבת להודות שהשיטה הזו עובדת. אנשים יודעים כי מחיר שקר קטן עשוי להיות גבוה מדי. יש להם מאגר בו כל העבריינים נשמרים. כולם יכולים לזהות אותם: אם אתם רוצים לשכור דירה, למשל, הבעלים יכול לבקר באתר ולבדוק אילו עבירות יש לכם. ייתכן ולא תצליחו לשכור דירה. כשאדם הולך לבנק כדי לקחת הלוואה, הם מסתכלים בהיסטוריה הכלכלית שלו ואם היא בעייתית, לא תקבלו הלוואה.

כעת בואו נדבר על החלקים הבלתי מושלמים בשווייץ

דברים רבים טובים נאמרו על שווייץ, עד כדי כך שהמקום עשוי להיראות כמו גן עדן עם חדי קרן מעופפים וקשתות צבעוניות. אבל המדינה הזו רחוקה מלהיות מושלמת עבורי. מדוע?

* קנס עבור כל עבירה – החל משיחים בגינה שלכם אשר גדלים יותר מדי ועד לשיחות רועשות עם חברים (עליכם להודיע לשכנים על מסיבה מתוכננת מראש).

* החיים נפסקים אחרי 18:30. הכל סגור, גם בימי חול וגם בסופי שבוע.

* תפריט ילדים במסעדות כולל פיצה ונגיסי עוף בלבד. אין בתי קפה עם אזורים מוקצים לילדים ואין מועדונים לילדים המיועדים להתפתחות אישית שלהם.

* בלתי אפשרי להצטרף לגני הילדים. בייביסיטר עולה 25$ לשעה. להורים יש אפשרות לקחת את הילדים לאישה בשם “maman de jour” שמגדלת את הילדים שלה ומוכנה לטפל גם בילדים אחרים תמורת מחיר מסוים. אבל אין לה הכשרה מיוחד לכת והיא אינה משתמשת בשיטות מיוחדות כדי לפתח את הכישורים של הילדים שלכם.

* אנשים לעולם אינם ממהרים. אם הזמנתם מיטה, אתם עשויים לחכות גם 3 חודשים. אנשים מסכימים להיפגש עם חברים בין 8 ל-10 שבועות קודם לכן. ולפעמים עליכם לחכות 6 חודשים לפגישה עם רופא.

* להשכיר דירה זו הרפתקה של ממש. ישנם כל כך הרבה אפשרויות, וזה קשה לעבור את תהליך הבחירה של המשכיר. לפעמים ישנם 30 משפחות שממתינות עבור דירה אחת. יהיה עליהם לאסוף יותר מסמכים משהיו נדרשים כדי להתקבל לעבודה חדשה: הוכחה על יכולת הכנסה יציבה, הסיפור המשפחתי שלהם, אילו עבודות הם עושים, מה התחביבים שלהם, הצהרת האשראי שלהם. ואסור להם להחזיק חיות מחמד.

כיצד הם מתייחסים לכסף

© depositphotos

השווייצרים מלמדים את ילדיהם תכנון כלכלי מגיל מוקדם. רובם מתחילים לקבל דמי כיס בין הגילאים 6 ו-10. זה נעשה כדי ללמד את הילדים להשתמש בסכום הזה באופן שקול, לתעדף אותו כהלכה ולתכנן את התקציב שלהם.

הכל בגלל שיטת המיסוי והתשלומים הסבוכה של שווייץ. ואם מישהו לא מחשב את מצבו הכלכלי כהלכה, הוא עשוי לגמור בחוב.

הגישה שלהם כלפי כסף אינה כוללת קמצנות או תאוות בצע. שווייצרים הם די נדיבים ומוכנים לבזבז כסף. חבר שלי תכנן לתת לחברה שלו טבעת נישואין ואמר כי ראשית יהיה עליו לשלם עבור מבחן בינלאומי שהוא צריך לעשות, לאחר מכן יציג אותה להוריו, ורק לאחר מכן – יקנה לה תכשיט. הוא אפילו לא חשב לקנות לה משהו זול. הבחור בהחלט תכנן לקנות לה טבעת יקרה וחשב מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.

כיצד תושבי המדינה ההררית הזו מבלים את זמנם הפנוי

פעם אחת, בעלי הציע לי אפשרות לנסות מצנחי רחיפה – כמעט הפכתי אפורה מרוב פחד. מקומיים נולדים על אהבה לגבהים. ישנם אתרי סקי רבים שם ניתן להשתמש במצנחי רחיפה בזמנכם הפנוי: שמש, רוח ותחושת החופש והתעופה. אתרים אלה מתגאים בדברים טובים רבים, פרט למחיר הזול.

ישנו גשר תלוי כמעט בכל מקום בהרים. נראה כאילו הם עומדים להישבר ולהתמוטט בכל רגע. מסיבות שאינן ידועות, איש מעולם לא חשב לבנות גשרים יציבים.

פטריות יש לאסוף בהרים, וכאן מאמינים, שככל שהמדרון תלול יותר – כך הפטריה טובה יותר

בעלי מכיר את המקומות החבויים בהם גדלות פטריות פורצ׳יני ושנטרל. אבל די קשה לטפס לשם. בכל פעם שאנחנו מנסים, אני אומרת שרק עזים יכולות לטפס מדרון כזה. בפעם האחרונה בעלי יצא לאיסוף פטריות בעצמו, וחזר עם 20 ק״ג של פטריות פורצ׳יני טהורות.

חברים שלי מזמינים אותי לעתים קרובות למסעדה פנורמית בהרים. אבל אז עלי לחצות תהום בעזרת רכבל. מדוע ללכת כל כך גבוה כדי לאכול? בנוסף, השבילים כה מפותלים! אם אני אפילו מביטה מטה, אני מתחילה להתחרט שלא נשארתי בבית על הספה ושתיתי את התה האהוב עלי.

בונוס: שווייץ בחינם

בשווייץ יש מקומות רבים בהם אפשר לבקר בחינם.

* מוזיאון ההיסטוריה הטבעית של ג׳נבה הוא מקום מעולה עדי ללמוד על ממלכת החי של שווייץ, כמו גם על ממלכת החי בעולם.

* הסכר של אדם למן (Léman) במונטרה כולל שדרת פסלים של אנשים מפורסמים כמו פרדי מרקיורי, ולדימיר נבוקוב ואיגור סטרבינסקי.

* הקתדלרה של נוטרדם בלוזאן נחשבת כאחד המבנים היפים ביותר בסגנון גותי. עליה במורד 200 המדרגות התלולות ללא מעקה אולי נשמעת כמו משימה פשוטה, אבל התוצאה שווה את זה. נוף פנורמי יפהפה על העיר וסביבתה ממרפסת תצפית, בה תוכלו לשהות עד 15 דקות בלבד.

* בסיון, העיר הראשית של קנטון ואלה (המקום בו אני גרה), יש שתי טירות מימי הביניים: הבזיליקה של ואלר (Basilique de Valère) וטירת טורביו (Château de Tourbillon). שתיהן נמצאות במעלה גבעה. כשתגיעו לטירות, תוכלו להנות מנוף מדהים של העיר.

* בציריך, תוכלו לראות את יצירותיו של מארק שגאל בחינם – 5 חלונות תצוגה של יצירותיו על העולם והחיים הארציים של ישו מקשטים את כנסיית פראומונסטר (Fraumünster)

* פארק החי פיטר ופול בסאן גאלן (Wildlife Park Peter and Paul in St. Gallen) שם תוכלו לראות חיות ממקומות שונים בשווייץ. צבי, יעל, מרמיטה צפון אמריקנית ושׁוּנָר, חתול בר שחי בכלוב ענק.

האם כבר ביקרתם בשווייץ? האם הייתם מעזים לעבור לשם כדי לחיות חיים שלווים ולהיות מוקפים באלפים ואיזורי המרעה שלהם?