״כולם ראויים לאיחולים לבביים ביום ההולדת שלהם״ סיפור אודות אדיבותה של נערה אחת אשר שינה לחלוטין יום שגרתי נוסף

הורים יודעים בוודאות שהמאמצים האדירים הכלולים בגידול ילדים לא רק משתלמים לבסוף, אלא גם מותירים אתכם עם המון סיפורים מצחיקים שתוקירו לנצח. פעמים רבות, הילדים שלנו לומדים לפתח גישה משלהם כלפי החיים מבלי שאיש בכלל יבין שהם עשו זאת. זה בדיוק מה שקרה לאימא הזו, שבתה, במהלך יום שגרתי לחלוטין, העניקה לכולם שיעור נעים אודות אמפתיה ואדיבות.

צוות האתר שלנו נהנה לשתף בסיפורים מצחיקים אך גם חיוביים, מאחר ואנחנו יודעים שעולם אדיב יותר הוא בהישג ידינו, אך רק אם נלמד להיות אדיבים יותר מילדות.



© Oxana Melis / Unplash

בתי (אז בת 7) אהבה לעזור בכל מטלות הבית. היא אהבה לייבש את הכלים, להשקות את העציצים, למיין את הדואר, ואפילו לענות לטלפון.


אז בכל פעם שהייתי לוקחת אותה איתי לעבודה או לסידורים משעממים, הייתי מנסה למצוא עבורה מטלה קטנה כדי לשמור עליה עסוקה ולתת לה תחושה שהיא מועילה בחלק מהדברים.

לדוגמה, אם היינו בסופר, הייתי מציעה לה ׳לעזור למוכרים׳ באמצעות כך שתעמיד את כל המוצרים כך שהברקוד יפנה למוכרת. זה עזר לי מאוד ואפשר לי לסיים את המטלות שלי יותר מהר.

אז כשאספתי אותה מבית הספר יום אחד, הייתי חייבת לרוץ לחנות הכלבו ולקנות כמה דברים לטובת שיפוץ דחוף.


© puhimec / Depositphotos

היא נהייתה קצת חבר מנוחה, אז השארתי אותה במחלקת השרברבות ואמרתי לה שהיא יכולה לעבור על שורת צינורות ארוכה ולהחזיר למקום את אלו שלא התאימו.

אבא שלה שרברב, אז היא ידעה מה לעשות. המשכתי בקניות. הייתי עסוקה למשך 10 דקות ומדי פעם הצצתי לראות כיצד היא מסתדרת.


היא המשיכה למקום אחר לאחר זמן מה, אבל היא התבוננה במוצרים ונראתה משועשעת למדי.

אז נדרשו לי עוד כמה דקות כשלפתע, שמעתי: ״עזרה לשורה 14, אנחנו זקוקים עזרה בשורה 14״, בקולה של ילדה בת 7.


© puhimec / Depositphotos

מיהרתי בחזרה למחלקת השרברבות, ולא מצאתי אותה בשום מקום. לאחר מכן שמעתי ילדה אומרת, ״נראה שיש לנו יום הולדת בחנות! יום הולדת שמח לקונה ניקולאס מניקואסקי״, בקולה המשועשע שאי אפשר לפספס, ועשתה זאת כאילו מדובר ביום ההולדת שלה עצמה. זו הייתה ההודעה הנחמדה ביותר שאי פעם נשמעה בחנות.

שמעתי מחיאות כפיים וקולות שבחים מהקונים במקום.

עד שהגעתי למקום, בתי כבר הייתה עסוקה בשיחה עם זוג צעיר (לא צעיר, בני 7, אלא בני 25 בערך), והחוותה בידיה כשהסבירה להם על כיורים וכיצד להתקינם.


© sigma1850 / Depositphotos

חשבתי שאולי היא מבקשת מהם עזרה למצוא אותי, אבל במקום, אני שומעת, ״אה כן, אז בטח תרצו את המאריך עשוי הכרום. לעולם לא תבזבזו זמן ברחיצת הכלים, וזה נראה מעולה. החנות מציעה כעת מאריכים מנחושת וכדומה…״

נגעתי בכתפה, , לא בטוחה מדוע היא משוחחת עם הרוכשים אודות תוספות לברזים, וחשבתי שיוקל לה שמצאתי אותה. במקום זה, היא המשיכה, ״סלחי לי אימא, אני עם לקוחות״, וחזרה מיד לדיון.

אז פשוט המתנתי ברקע עד שכל הדבר הזה יסתיים, כי אני כבר מכירה את בתי, ויודעת שאם היא החליטה לעשות משהו, זה הולך לקרות בדרך זו או אחרת.

אז היא המשיכה לדבר עם האנשים הללו, לא מבולבלת בשם גילם, וענתה על השאלות שלהם בנוגע לקבלת החלטות נכונות בעניין.


© Nomadsoul1 / Depositphotos

בהתחלה, הייתי המומה מהשליטה שלה בנושא ובמיכולת שלה לתת תשובות מדויקות ותהיתי האם היא יושבת בלילה וצופה בערוץ השיפוץ או משהו – אבל אז קלטתי משהו.

היא פשוט דקלמה את פיץ׳ המכירות של אביה מעבודתו (עם כמה תוספות משלה).

הוא מייעץ לאנשים אודות שיפוצים בביתם כל הזמן ונראה כאילו הוא מקבל סיפוק רב כשהוא מצליח למכור דבר מה לאנשים מהחברה בה הוא עובד, כמה שיותר – יותר טוב, ונראה שהיא העתיקה ממנו. הזוג עזב, והסכים לרכוש כיור חדש!

אם לא הייתי ממהרת לקחת ילד נוסף ממעון היום, כנראה שהחנות כבר הייתה שוכרת את שירותיה ומשלמת לה עמלות.


© piyaphunjun.gmail.com / Depositphotos

כשבתי סיימה עם הלקוחות שלה, שאלתי אותה מה קרה זה עתה. היא הסבירה, בעודה ממיינת את הצינורות, שאנשים המשיכו לשאול לעצתה. ״אני מניחה שאני נראית חכמה״, היא אמרה.

נדרשה לי דקה להבין מה בדיוק קרה כי אנשים רבים בגיל המתאים לעבודה היו במקום, כרעו על ברכיהם וחיפשו צינורות, ואיש לא חשב שהם עובדים שם.

אבל אז זה הכה בי. באותו היום, הכיתה יצאה לטיול או שהיה עליהם לעשות מצגת כלשהי, וכל הילדים ענדו תגי שם שהמורה הכינה עבורם. היא הייתה גאה במיוחד בתג השם שלה וענדה אותו באמצע החולצה. היה קשה להבדיל בין תגי השם של העובדים לזה שלה. תג שם סטנדרטי ואדום עליו כתוב ״שלום! קוראים לי (ריק)״


© RedDaxLuma / Depositphotos

אנשים היו על טיס אוטומטי, הם לא תפסו בת כמה היא – או שאולי התרשמו מהידע הנרחב שלה בשרברבות כך שלא היה אכפת להם.

היא אישרה כי כל מה שידעה היה מלהקשיב לאביה. שאלתי אותה כיצד היא מצאה את עצמה מוכרת כיורים לאנשים, והיא אמרה שעובד אחר ראה שהיא עוזרת לאנשים והבין כמה היא יכולה לעזור, אז הם ביקשו ממנה להכריז ברמקול על עזרה הדרושה במקום, ממש כמו שאימא שלה עושה, והיא שמחה להושיט יד לעזרה.

שאלתי אותה כיצד היא יודעת לטפל מערכת כריה, ולהפתעתי, היא אמרה לי שאחותה הגדולה קופצת על מערכת הכריזה בכל פעם שחברים שלה והיא מבקרים בחנויות כלבו (לעתים קרובות אני שולחת אותו לבצע מטלות עבורי ולרכוש דברים), וזה לא רע שיש לך ידע כזה.


© puhimec / Depositphotos

היא הוסיפה שמישהו שהיא עזרה לו ציין כי הוא משפץ את ביתו לרגל יום הולדתו ה-50, והיא מתה על ההכרזות לציון ימי הולדת של אנשים המבקרים באולם הכדורת. אז היא רצתה לנסות ולהתאמן על יכולת ההכרזה שלה, והוסיפה, ״האין זה היה רעיון מעולה?״

אז, היא בהחלט לא עובדת שם, אבל היא הצליחה לעזור ממש כמו האנשים שכן עובדים בחנות, ואני מבטחיה לכם שהיא נהנתה מאוד.

מדוע לדעתכם יש לילדים יכולת לפתור בעיות מורכבות בדרכים פשוטות ומלאות חן? האם יש לכם אנקדוטה משעשעת מחייכם לצד הילדים שלכם?