10 עובדות אודות חדרי שירותים עתיקים שיגרמו לנו להיות אסירי תודה על חדר השירותים בבית שלנו

היום זה נראה נורמלי ללכת לשירותים ולהשתמש בהם בפרטיות. בכל מקרה, לפני המאה ה-19, לא ניתן היה להעלות זאת על הדת. מה שאנחנו מכירים כחדר שירותים הופיע באירופה בסוף 1800 כשמים זורמים כבר היו נפוצים בבית. קודם לכן, היו רק חדרי שירותים ציבוריים, שם היה זה נפוץ לשחק ואפילו לפתח שיחה בעודכם עושים את מה שאתם עושים. אנחנו לא יכולים לדמיין שום דבר כזה בזמנים בהם אנחנו חיים.

צוות האתר שלנו חקר כמה עובדות אודות חדרי שירותים עתיקים וכיצד הן התפתחו מאולמות גדולים בהם נפגשים אנשים, למקומות קטנים ופרטיים יותר.


הם היו שיתופיים

החל מהאימפריה הרומית ועד לימי הביניים, גברים ונשים רחצו באמבט משותפת. אלו נבנו ונוהלו ע״י המדינה, והיו יעד יומי נפוץ לרחצה והתערות בחברה. הבניינים הרב שימושיים הללו כללו בריכות חמימות, קרות וחמות, אך גם חנויות, חדר כושר, וספריות. כמה מהם יכלו לאחסן עד 1600 אנשים בו זמנית.


הם לא היו פרטיים כלל וכלל

חדרי השירותים היו מתקנים שעוצבו בסמוך לגנים במרכזי ערים ויכלו לאכלס כמה אנשים בו זמנית. מה שמוכר כעת כרגע פרטי בהחלט, לא היה כל כך פרטי במאה הראשונה לפני הספירה, מאחר והרומאים ראו זאת כמאורע חברתי.

הם נהגו לאכול ולפגוש אנשים

יש אנשים שאוהבים ללכת לחדר השירותים כדי לקשקש או לתקן משהו במלתחה. אבל הרומאים אכלו, שיחקו וצחצחו שיניים בחדרי השירותים הללו. עבורם, היה זה הרגל נורמלי לחלוטין ולא היה להם אכפת לבצע מטלות פיזיות בעודם מבלים בחברת אחרים.

בזמני האימפריה הרומי, מרחצאות היו מקום מעולה לפגוש אנשים ולהתערות בחברה. לפי מחקר אחד, בו חקרו פריטים שאבדו במערכות הניקוז של האתרים הללו, הרוחצים אכלו קינוחים, מולים ורכיכות במקום. הם גם נהנו מקצת בשר, כבש, עז, חזיר, עוף ואייל.

הם שיחקו בקוביות ומטבעות ועבדו בטקסטיל בעודם שם. עניין העבודה עם טקסטיל, כך לפי מחקר שפרסמה אליסה וויטמור, כנראה התרחש בחדרי ההלבשה או באזורים המשותפים בהם ישבו.


הם נאלצו לחלוק בספוג הניקוי

נייר טואלט לא היה קיים ברומא העתיקה, לכן הם השתמשו בספוג ים קשור למוט עץ כדי לנקות את עצמם. מה שנראה כעובדה המפתיעה ביותר, אך בשירותים הציבוריים ברומא העתיקה לא היו תאים פרטיים, כך שהספוג, לאחר השימוש, הושם בדלי מלא במי מלח או חומץ. כך היו מתנקים בעבר.

אלו היו מקומות לכל המשפחה

החל מהאימפריה הרומית ועד לימי הביניים, מרחצאות היו מעורבות. בימי הביניים, היה זה הרגל לקחת לשם את המשפחה. ההכנה למרחצאות החלה עוד בבית. היה ה נהוג לראות את אבי המשפחה, או הילד, צועדים במורד הרחוב בתחתוניהם.

הם היו בחוץ

במהלך ימי הביניים, אם היית רוצה ללכת לשירותים, כל שעליך לעשות היה למצוא גרם מדרגות, גשר או מקום ציבורי אחר. במהלך התקופה הזו, יכולתם למצוא הקלה ברחובות.

ההיסטוריונית קרול רואוקליף מסבירה שבימי הביניים המאוחרים, אנשים גילו יותר עניין בהיגיינה ובבריאות. כתוצאה מכך, הקימו הרשויות מרחצאות ציבוריות שיעזרו לשמור על ניקיון העיר. אתרים גדולים הוקמו בקרבת ריכוזים גדולים לש אנשים, וגברים בעיקר7, יכלו למצוא הקלה בעזרת חורים שהוצבו בגשרים שם היה ניתן להטיל פסולת אנושית שזרמה לנהר שזרם תחתם.

חדרי השירותים הריחו רע מאוד, במיוחד בקיץ

במהלך אותה התקופה, עיצוב חדר השירותים היה מבוסס על מעמד חברתי. טירות צוידו בחללים מיוחדים וברצפתם היה חור. הם היו דומים לארונות, שהוכנסו במעבה קירות חיצוניים, ופסולת אנושית הייתה מוטלת לקומות הראשונות.

חדרי השירותים שלחו את הפסולת ישירות למרתף או לתעלת המגן של הטירה. זה גרם לריח בלתי נסבל בביב השופכין, במיוחד בקיץ, מאחר וזה עלה דרך הצינורות וחזר דרך חדר השירותים.

הם היו צריכים לרוקן את זה בצורה ידנית

השימוש בחדר השירותים אומץ בהדרגה ע״י החברה במאה ה-18, כך שאפילו השימוש בשירותים באמצעות מעמד הביניים היה נפוץ, ותוכנו רוקן ע״י ׳עובד לילה׳. הוא היה אחראי לאיסוף הפסולת כשהרחובות היו ריקים.

שירותיו של עובד הלילה סופקו 24 שעות במחוזות הכי טובים. למרות שזה היה פחות נפוץ ברובעים העניים.

הפסולת הייתה נזרקת ברחוב

בימי קדם, הגישה לתברואה תקינה הייתה זכות ששמורה למעמד הגבוה. לכן, בהיעדר שירותים בבתים, האנשים באדינבורו נהגו לצעוק ״גארדילו!״ כדי להזהיר את העוברים והשבים מפני הפסולת שהם עומדים להשליך מהחלון.

המושג הזה מגיע מהביטוי הצרפתי “Prenez garde a l’eau!” – שפירושו ׳היזהרו מהמים׳. המנהג הזה נמשך עד להופעתן של מערכות ביוב במאה ה-19.

הם היו מרכז לזיהומים

לאחר הצבתה של מערכת הניקוז הראשונה בערים באירופה, מקרי המוות כתוצאה מכולרה וטיפוס ירדו בצורה משמעותית. מסתבר שזו המחלות הראשונות שהתפשטו דרך מים מזוהמים. היום, זה נראה די ברור, אך בעבר נדרשה עבודת חקר של שנים כדי להגיע למסקנה זו.

הראשון לעשות זאת היה דוקטור ג׳ון סנואו, שבאמצעות שימוש במפות, זיהה את מקור הזיהום בלונדון: בור שופכין תחת אחד הבתים הסמוכים דלף לתוך הבאר ממנה שאבו מים. עבודתו של סנואו לא הייתה רק אבן דרך במיפוי הסניטרי והעבודה האפידמיולוגית הראשונה בהיסטוריה, אלא גם נקודת המפנה במערכות הסניטציה המודרניות שאומצו מאוחר יותר ע״י ערים במערב.

האם אי פעם נאלצתם לחפש או להשתמש בשירותים שאינם בביתכם? כיצד הייתה חוויה זו? ספרו לנו מה אתם הכי אוהבים בהימצאות חדר השירותים בביתכם?