17 לקוחות משונים ובלתי צפויים שגרמו למוכרים להתפוצץ מצחוק

עובדים בחנויות הסופרמרקט השונות משתפים לעתים קרובות סיפורים אודות מפגשים משעשעים עם הלקוחות שלהם בפורומים שונים ברשת. מתברר, שלפעמים מופיעים אצלם גמדי יער ואינדיאנים בדמות קונים, בעוד בודי בילדרים נמסים כמו גלידה למראה מחצלת מקושטת בחתולים.

היום, אסף עבורכם צוות האתר שלנו סיפורים של משתמשים מרשתות Reddit, Pikabu ו- Overhear. כל אחד מהם יכול להיות מועמד בקלות לפרס.


* הסיפור האהוב עלי היה על הבחור שנכנס ואמר, ״איבדתי את השלט ולכן אני זקוק לטלוויזיה חדשה״. שאלתי אותו אם הטלוויזיה הייתה שבורה או מקולקלת. לא, הוא השיב, פשוט איבדתי את השלט ואין לי כוח לחפש אותו, אז החלטתי לקנות טלוויזיה חדשה. הראיתי לו את מבחר השלטים האוניברסליים שלנו…הוא השיב, ״אבל אז אני אצטרך להגדיר אותו. טלוויזיות חדשות מגיעות עם שלט מוגדר מראש״. אז מכרתי לבחור הזה טלוויזיה 50 אינץ׳ חדשה.


* עבדתי כמוכר במחלקה לצעצועי עץ ולבני משחק עבור ילדים. פעם אחת, עזרתי לאב אחד שדחף את בנו בעגלה. הילד לא הסתכל על הצעצועים – הוא פשוט בהה בי. אבא שלו נאנח ואמר, ״אני מצטער מקס, אבל אנחנו לא יכולים לקנות לך את הנערה הזו״. הוא נאנח פעם נוספת, ולאחר מכן הסתלק.

* היו לי לקוחות שהחזירו מלון שכבר נחתך, סטייק עם סימני גריל, קופסת עוגה ריקה בגלל שהם כבר אכלו את העוגה אבל היה עליה יותר מדי זיגוג, שואבי אבק שנעשה בהם שימוש כבד, ופחיות צבע ריקות למחצה.

* היה זה חודש פברואר בצפון אילינוי. הטמפרטורה בחוץ ב-2 לפנות בוקר עמדה על 6 מעלות. בערך ב-2:30, אני מקבל קריאה בווקי טוקי להגיע מחוץ לבית המרקחת, שם נאמר לי, ״אתה מוכרח לראות את זה״. הלכתי לבית המרקחת וראיתי שני בחורים צעירים, אחד לבוש בחליפה של מציל ושכבה עבה של מקדם הגנה על האף שלו. האחר לבוש מכף רגל ועד ראש בתחפושת של ניבתן (סוס ים). עקבתי אחרי הבחורים האלה לאורך חצי החנות רק כדי לוודא שהם לא מתכוונים לעשות שום דבר מטופש כמו להפעיל את גלאי העשן וכדומה. לבסוף הם קנו משהו. המציל מצא מקדם הגנה במדף המבצעים, והניבתן קנה סלמון ממחלקת פירות הים. הם שילמו במזומן והמשיכו בדרכם.


© Alice in Wonderland / The Walt Disney Company

* בחור אחד היה מגיע אולי פעם בשבוע, מנהל שיחה במשך 10 דקות ואז עוזב. יום אחד הוא אמר לי שאבותיו שייכים לצ׳ירוקים האינדיאנים. בנקודה זו חשבתי לעצמי, ״כן, בטח״. במקום ממנו אני בא, כולם טוענים שיש להם רקע משותף עם הצ׳ירוקים האינדיאנים. אז האיש הזה המשיך להסביר לי שצד אחד של המשפחה שלו הם גמדים עשויים עץ ושגמדי העץ הם בעלי קרבה חזקה לצ׳ירוקים האינדיאנים. הוא ״הוכיח״ את הנקודה שלו ע״י כך שהראה לי עד כמה מחודדות האוזניים שלו. לא יכולתי לחשוב על שום דבר לומר לבחור הזה, אז פשוט חייכתי והנדתי בראשי להסכמה.

* אישה אחת בנתה מערום מ-40 פחות של מזון לחתולים מבאחד המעברים בסופר מרקט. לאחר מכן היא לקחה כמה פחיות וניגשה אל הקופאית.

* אני עובד ברשת חנויות אשר לה מספר לוקיישנים ברחבי העיר ופעם אחת עזרתי ללקוחה שהייתה הרבה מעבר למעצבנת. אחרי שידעה שעצבנה אותי לחלוטין, היא החליטה למלא טופס למשרה בחנות. מן הסתם, השלכתי את הטופס הזה ברגע שעזבה. אבל היא הלכה לחנות אחרת ושם הגישה מועמדות לאותה משרה. היא עברה את הראיון ונשלחה לעבוד בחנות שלנו. האמת, בסוף הפכנו חברים.

* אני עובדת כקופאית בסופר מרקט. כשאני מתחילה להשתעמם, אני משחקת משחק עם עצמי שנקרא ״מה הלקוח עומד לאכול לארוחת ערב״ אני מנסה לנחש את זה בהתאם למוצרים שאני סורקת. אם הלקוח במצב רוח טוב אני אפילו אומרת בקול רם, ״אתה הולך להכין לזניה?״. אם הניחוש שלי נכון, אני מקבלת כפול נקודות.

* הבחור הזה לובש שריון שעשוי מלשוניות של פחיות. אולי זה מית׳ריל…


*אני עובד בחנות אבל לפעמים יש לי הרגשה שאני עובד בקרקס. אישה בת 30 התלוננה פעם שלבשר שלה יש טעם לא טוב. מסתבר שהיא השרתה את הבשר בתמיסה של כלורין למשך 6 שעות. אישה אחרת קנתה כבד והחזירה אותו. היא אמרה, ״שיניתי את דעתי. אני לא זקוקה לזה יותר. חתכתי את כל החתיכות שאני צריכה – ואני רוצה להחזיר את השאר״. ובכן, הלקוח תמיד צודק.

* פעם אחת החלטתי למכור את הנעליים שלי ושמתי מודעה בפורום מקומי. לא היה קשה למצוא לקוחות במהירות – הייתי שמח ומוכן לעשות כסף. אבל הוא כתב לי שהוא לא מתכוון לקנות אותן, רק רוצה לשלם לי עבור האפשרות להריח אותן. מה אתם אומרים על הנישה המשונה הזו?

* ״אני יכול לסדר את הנעליים בחנות?״ ובכן, בטח, אם זה מה שאתה רוצה…האיש הזה חזר 5 פעמים מאז כדי לסדר את הסחורה בחנות. ישנם אנשים מוזרים שם בחוץ, אבל אין ספק שבסוף אנחנו מתרגלים אליהם.

* אישה אחת העבירה 10 דקות שלמות בנסיון לבחור את הסבון הזול ביותר. היא לא יכלה להחליט בין סבון של 10 סנט וסבון של 11 סנט.

* כשאנחנו מקבלים סחורה, היא נשלחת לאיזור מיוחד ולאחר מכן העובדים מחזירים אותה בחזרה למחסן הראשי. פעם אחת, הם פרקו דלתות על הרצפה וברחו משם מהר ככל האפשר ואחד הלקוחות שלנו החליט לגנוב דלת. התכנית שלו הייתה פשוטה – לתפוס את הדלת האחרונה שנותרה על הרצפה ולרוץ מהר ככל שיצליח. הוא חיכה עד שנותרה הדלת האחרונה, תפס אותה ורץ במורד המדרגות. מה שהוא לא ציפה לו היה אחד העובדים במעלה המדרגות. הגנב נתקל בעובד, נפל במדרגות, נחבל בכל הגוף ושבר את הרגל. באופן הגיוני זה היה אמור להיות סוף הסיפור אבל חכו…הגנב התעקש שזו הייתה אשמת החנות בשל גרם המדרגות המתעקל. ההנהלה שלנו מתפוצצת מצחוק בכל פעם שהם שומעים את הסיפור.

* זה לקוח החודש. איש קטן, רציני אבל חמוד בשם מורזיק. הוא מיילל באופן מרשים וברוטאלי. אימא שלו מסיביר ואבא שלו מזן מיין קון.

* אני עובדת במחלקה שמוכרת מוצרים לחדר האמבטיה והשירותים. היום הגיע לקוח שנראה כמו אתלט של ממש – רציני מאוד ובכושר. הוא ביקש את עזרתי לבחור מוצרים לחדר האמבטיה במועדון האגרוף שלו. בחרנו הכל חוץ משטיחוני אמבט. שמתי לב בזהירות שהוא מבחין בשטיחון אמבטיה ענק עם ציור של חתולים עליו. שאלתי אותו אם הוא רוצה את זה, סתם בשביל הצחוק.

– לא תודה, חברים שלי לא יבינו את זה.

תזכורת: האיש הזה מתנשא לגובה של כמעט 2.10 מ׳, עם זקן. 20 דקות מאוחר יותר, הוא עזב את החנות כשעל פניו הבעה מאוכזבת ללא השטיחון.

חייכתי לעברו והתפניתי לעזור ללקוחות אחרים. במהרה הבחנתי במישהו מתגנב לחנות ומנסה להסתתר ממני. ניגשתי לאיזור בו הייתי קודם לכן ומה שראיתי היה את הר האדם הזה ממהר לקופאית עם כמה שטיחוני אמבט בדוגמת חתולים. לקח לי המון זמן להסביר לבוס שלי למה התגלגלתי מצחוק על הרצפה.