כומר נדלק על נזירה יפיפייה אך היא דחתה אותו: 3 שעות אחר כך האמת האסורה נחשפה

בחלומות הכי מטורפים שלו הכומר המסכן הזה לא דמיין שכך היום שלו יראה. כשהוא נזכר ביום הזה, אנו בטוחים שהוא היה עושה דברים אחרת אם יכל לעשות אותם שוב!

אנחנו חושבים שכולנו חווינו מפגש עם מישהו בפעם הראשונה ומיד הרגשנו חיבור. שניכם ידעתם שיש משיכה מיידית – השאלה היא מה אתם עושים הלאה.


זכרו, אל תקחו את החיים (ואת עצמכם) יותר מדי ברצינות! כולנו זקוקים לקצת כיף בחיים, אז הנה הדרך שלנו להאיר לכם את היום – צחוק היא באמת התרופה הכי טובה!


הכומר טד נסע במכונית שלו בכביש כפרי שטוף שמש, כשלפתע הבחין בנזירה מחכה בתחנת אוטובוס. תמיד מוכן לעזור, הוא עצר את המכונית והציעה לה טרמפ. הנזירה הצעירה הודתה לו, שמה את המזוודה בתא המטען, והתיישבה בכיסא ליד הנהג, ליד הכומר.

הכומר המסכן קיבל שוק כאשר הסתובב כדי להציע עצמו בפני הנזירה. היא הייתה יפיפייה הורסת, ובפעם הראשונה, הוא לגמרי איבד ריכוז והתקשה לדבר.

"שלום, אני הנזירה גרייס", היא אמרה, כשהיא משועשעת למדי מהתגובה שלו אליה.

"ש-ש-שלום, אני הכומר טד", הצליח הכומר למלמל, כשהפנים שלו אדומות ביותר.

למרות שהם כמעט ולא החליפו מילה, הייתה הרגשה של משיכה חזקה, כאילו הם הכירו אחד את השנייה במשך שנים. הכומר, קצת מבולבל מהחוויה, החליט שהגיע הזמן לעשות מהלך.

כשהם התכוננו לנסוע, הנזירה התכופפה קלות כדי לחגור את חגורת הבטיחות, והגלימה שלה חשפה רגל יפיפייה. הכומר העיף מבט וכמעט עשה תאונה.

אחרי שהשתלט על המכונית, הוא לא יכל לעצור את עצמו והניח יד על הברך של הנזירה, ולאט לאט עלה עם היד במעלה הרגל של הנזירה.

הנזירה הסתכלה עליו ומיד אמרה, "אבי, זכור את פרק 129 בתהילים".

הכומר הרגיש נבוך והתנצל. הוא הכריח עצמו להוריד את היד. אך לא הצליח להסיר מבטו מהרגל שלה. מאוחר יותר בנסיעה, בזמן שהעביר הילוך, הוא שוב נתן ליד שלו לגעת ברגל שלה.

הנזירה אמרה שוב, "אבי, זכרו את תהילים 129".

פעם נוספת הכומר התנצל, "סליחה אחותי, אבל הגוף שלי חלש מדי".

כשהגיעו למנזר, הנזירה יצאה, הסתכלה על הכומר עם מבט חודר והלכה לדרכה. כשהגיע לכנסייה, הכומר מיהר לבדוק מה פירוש פרק תהילים 129.

בפרק כתוב, "התקדם וחפש, במעלה הדרך תמצא תהילה".

מוסר ההשכל של הסיפור:
תמיד תכירו היטב את העבודה שלכם, או שאולי תפספסו הזדמנות נפלאה.